ציר פילדלפיה... המכשול החדשני של נתניהו להכשיל את המשא ומתן

מן האירועים האחרונים בקובץ המשא ומתן ברור כי ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו שואף להכשיל את המשא ומתן או לעכבו עד מועד נסיעתו לוושינגטון. בכל סבב משא ומתן, מנסה נתניהו למצוא מכשול חדש כדי להפריע להתקדמות. בזמן שתנועת חמאס ויתרה על תנאים שישראל חשבה כמכשול עיקרי, הציג נתניהו דרישה חדשה בנוגע לנוכחות ולשליטה ישראלית על ציר פילדלפי כתירוץ להפרעת המשא ומתן.

בעיתון הארץ נכתב במאמר שהדרישה הזו מהווה אמצעי של נתניהו להכשיל את המשא ומתן, תוך שהיא תוהה מדוע לא התמקדה ישראל בשליטה על ציר פילדלפי מתחילת המלחמה, במקום להעלות זאת לאחר שבעה חודשים. מגמה זו מראה בבירור את כוונתו של נתניהו לעכב את תהליך המשא ומתן ולהצדיק את המשך הסכסוך למטרות פוליטיות.

עכשיו השליטה של ישראל בציר פילדלפי נהפכה לסלע קיומנו, הר הבית של ביטחוננו. הנוכחות במעבר רפיח נהפכת בתדרוכי לשכת ראש הממשלה לאבן הראשה של הביטחון הלאומי. משם החלו כל צרותינו. ברגע שנעזוב, ישוב חמאס ליכולות של 6 באוקטובר. ובכן, אם זה המצב, למה ראש הממשלה לא הנחה את צה"ל כבר בנובמבר להשתלט על ציר? לשם מה הוא השתהה שבעה חודשים?

לא צריך להיות אסטרטג צבאי מהולל כדי להבין שנוכחות צה"ל בציר פילדלפי אמורה להיות יעילה יותר במניעת התעצמות מחודשת של חמאס לעומת משטר מצרי או בינלאומי כלשהו, טכנולוגי ככל שיהיה. השאלה היא אם הדלתא בין היעילות הישראלית ובין החלופה מצדיקה את הקרסת עסקת החטופים, במיוחד כשנזכרים בכמה עובדות. ראשית, ישראל היתה בציר פילדלפי עד ההתנתקות, וזה לא חסם את נתיב ההברחות. חשוב מכך, מי מונע מישראל בעוד חצי שנה, אחרי השלמת העסקה, להשתלט שוב על הציר? לא יחסרו, כנראה, אירועים ביטחוניים שיהיה ניתן לתלות עליהם את החזרה לשם.

בשבוע האחרון פרסם נתניהו לפחות חמש פעמים בפומבי כי תנאי לכל עסקה הוא שליטה מבצעית של ישראל בפילדלפי. אין דרך לפרש את האובססיה הפתאומית הזאת אלא ברצון לטרפד את עסקת החטופים. נתניהו נקלע למסדרון בעייתי. חמאס הסכים עקרונית למתווה ביידן, לרבות הנוסחה להפסקת האש, שלכאורה מאפשרת לישראל לחדש את הלחימה בתום השלב הראשון. אי אפשר שלא לשים לב כמה איתמר בן גביר שקט בימים האחרונים בנוגע לעסקה. אפילו לא טרח לאיים. כנראה הוא משוכנע שנתניהו עלה על הטריק לפוצץ הכל. במתווה ביידן לא נאמר דבר על מעבר רפיח ועל ציר פילדלפי. המתווה חובר לפני שנכנסה לשם ישראל. כן נאמר שעליה לסגת ממרכזי אוכלוסייה. נתניהו מבין שהעז של פילדלפי ושל רפיח עשויה לאפשר לו לפוצץ את העסקה בלי שייטען כי נסוג מהמתווה.

השחקנים האחרים בעסקה הבינו זאת מזמן. האמריקאים, המצרים, הקטארים וגם מערכת הביטחון שלנו עובדים על ייצור חלופות ביטחוניות סבירות, שיספקו אליבי מסוים גם לנתניהו, אם ירצה בכך. נסיגה חלקית מציר פילדלפי, התחלה של התקנה של טכנולוגיות למניעת הברחות, שדרוג המאמץ של מצרים. שליטה על מעבר רפיח אינה אמורה להיות חלק מסל השאיפות שלנו. כל עוד אנחנו שם, המעבר אינו יכול לתפקד כלל. הפתרון המוצע שם הוא נוכחות של עזתים, שיהיו אנשי הרשות הפלסטינית. התקווה היא שכשזה יבשיל, יתקשה נתניהו להפיל את העסקה על כמה קילומטרים בפילדלפי ועל ההשתייכות הארגונית של האנשים בצד העזתי של מעבר רפיח. ובכן, לפי האנשים שמדברים עם נתניהו, זה יספיק לו כדי לקבור את העסקה.

מי שמנהל את המו"מ מתחילתו הוא ראש המוסד, דדי ברנע. לא מעטים בקבינט המלחמה תהו לא אחת למה דווקא הוא. בעסקת שליט היה מתאם מיוחד וכן מעורבות ניכרת של ראש שב"כ, מוקד הידע בכל מה שקשור לזהות האסירים הביטחוניים שישוחררו. האם ברנע נבחר הפעם כי נתניהו ידע ששליטתו בו תהיה מלאה יותר? האלוף ניצן אלון, שמונה בצבא לעניין החטופים, מצטייר מזמן בלשכת נתניהו כיריב מר. לנתניהו ברור שאלון עשוי להתפטר אם גם העסקה הזאת תתפוצץ, ובסביבתו כבר מעלים שמות של מחליפים פוטנציאליים. מברנע, לעומת זאת, לא שומעים דבר. בעבר הוא אמר בשיחות סגורות, שאם יסיק כי נתניהו פועל לטרפד את העסקה משיקולים שאינם ענייניים הוא לא יהסס לומר זאת. ובכן, נתניהו כבר טרפד לא אחת עסקה משיקולים לא ענייניים, אך קולו של ברנע לא נשמע.