05:22 זמן קודס הכבושה
גובשה תוכנית הכוללת הגדלת הסיוע הביטחוני של וושינגטון לרשות הפלסטינית, ומתן תפקיד גדול יותר למתאם הביטחון האמריקאי באזור. גורמים אמריקאים ציינו כי יש צורך בכוח ייצוב בינלאומי מיד לאחר סיום הלחימה. הרשות הפלסטינית "המחודשת" תמשיך לפעול בטווח הארוך. למרות המאמצים שנעשו, הממשל האמריקאי לא הצליח לדחוף את מנהיגי ישראל לדיון משמעותי ביום שאחרי המלחמה בעזה, ולא היו דיבורים על הגבלת הסיוע הצבאי האמריקאי כאמצעי לחץ על ישראל.
בדו"ח שכותרתו "יש להרחיק את הכוחות האמריקניים מעזה לאחר המלחמה", שתורגם על ידי אתר "אל חנאדק", נכתב כי "המטרה של כל כוח ייצוב צריכה להיות להגן על תושבי עזה. כדי להצליח, עליה להתקבל ככוח לגיטימי על ידי האוכלוסייה.
פשוט נשפך כל כך הרבה דם בין ארה"ב לתושבי עזה, עד שאמריקה לא יכולה להשתתף בנוכחות צבאית בעזה. "תפקידה של ממשלתנו בסכסוך הזה אינו מאפשר לכוחות האמריקאים לתפקד ככוח ביטחון אמין בעזה".
תרגום המאמר:
ארה"ב לא צריכה להיות חלק מכוח מייצב לאחר המלחמה בעזה. ישנן כמה הצעות שמופצות בוושינגטון לכוח בהובלת ארה"ב לאחר המלחמה, אבל זה לא יהיה פופולרי מאוד בקרב הפלסטינים, וגם לא יהיה נתמך באופן פעיל מבחינה פוליטית במזרח התיכון.
הצעה אחת של ג'ונתן לורד מהמרכז לאסטרטגיה אמריקנית חדשה טוענת כי משימה בהובלת ארה"ב היא האפשרות "האמינה היחידה". לדברי לורד, "תהליך הייצוב בהובלת הצבא האמריקאי נחוץ כדי לבסס את תבוסת החמאס", בנוסף לקושי בהבטחת תמיכה נאותה של הקונגרס למשימה כזו, תוכנית זו אינה לוקחת בחשבון את העוינות הפנימית האינטנסיבית שכוחות ארה"ב בשטח הפלסטיני עלולים להתמודד עמה ואת הסיכונים שעמם יתמודדו הכוחות האמריקאים כתוצאה מכך. זה יהיה כוח שנראה ככיבוש, ונוכחותה עלולה להוביל להתנגדות מתוך הפלסטינים.במקום לספק ביטחון ויציבות, כוח כזה יכול בקלות להסתבך בסכסוך חדש.
עמדת הכוחות האמריקאים בעזה מאיימת לחשוף אותם להתקפות עתידיות. נוכחותה יכולה להוות מגנט לקיצונים ולסכן את חייהם ואת חייהם של אזרחים פלסטינים. זו הייתה טעות חמורה של ממשל רייגן לשלוח נחתים ללבנון במהלך המלחמה לאחר הפלישה הישראלית לפני יותר מ-40 שנה. זו תהיה גם טעות חמורה להציב חיילים אמריקאים בעזה.
התפקיד הצבאי העיקרי של ארה"ב בעזה שלאחר המלחמה יהיה תחילתו של משבר עם הציבור האמריקאי. אמריקאים המתנגדים למלחמת ישראל הנתמכת על ידי ארה"ב לא ירצו לחייב את הכוחות האמריקאים להתמודד עם ההשלכות שלאחר המלחמה. בהתחשב בכך שסקרי דעת קהל מראים שהאמריקאים מודאגים מאוד משליחת חיילים אמריקאים נוספים לאזור, סביר להניח שרבים מאותם אמריקאים שתמכו בארצות הברית במלחמה, הם עדיין לא רוצים לפגוע בחיילי ארה"ב על ידי פריסה מחדש של כוחות צבאיים במזרח התיכון. כל משימת ייצוב תזדקק לתמיכה דו-מפלגתית רחבה במשך שנים רבות, ופשוט אין שום רצון פוליטי משני הצדדים לקחת על עצמם מחויבות חיצונית כה חשובה. לנשיא אין מנדט להתחייב כך, וקשה לדמיין את הקונגרס מאשר את המשימה בשנת בחירות.
הלורד ג'ונתן לורד טוען כי "הנוכחות הצבאית של ארצות הברית בשטח יכולה לתת לביידן מינוף משמעותי לקידום תהליך השלום". אבל לדעתנו, ביידן, כמו קודמיו, מסרב לחלוטין להשתמש במינוף כדי ללחוץ על ממשלת ישראל לעשות משהו. מעמדם של הכוחות האמריקאים בעזה עשוי תיאורטית לתת לוושינגטון יתרון מסוים עם ישראל, אבל זה לא משנה כאשר אין רצון פוליטי להשתמש במינוף הזה. החזקת הכוחות האמריקניים כבני ערובה לתהליך שלום לא רציני רק תכבול אותם בפריסה פתוחה לסיכויים שאינם קשורים לביטחון האמריקאי. חוץ מזה, ארצות הברית צריכה לחפש דרכים לצמצם את טביעת הרגל הצבאית הכוללת שלה באזור ולא למצוא דרכים להוסיף משימות חדשות אליו.
רחוק מלהיות אופציה "אמינה", הכוח בהובלת ארה"ב יקבל מעט או ללא תמיכה מממשלות אזוריות רבות, אשר וושינגטון התעלמה מתחנותיהן להפסקת אש. ארה"ב בחרה שוב ושוב לצדד בממשלת ישראל לא משנה מה יקרה, ולכן אין לה כל אמינות כשחקן חיצוני ניטרלי. כשחקן מפתח במלחמה, ארה"ב איבדה כל רצון טוב ואמון באזור הרחב יותר ממנו אולי נהנתה בעבר. מלחמה שמשמידה את עזה ואז מתגלה כמגינה של האוכלוסייה לאחר המלחמה אינה יכולה להיות נתמכת.
אולי החלק הדמיוני ביותר בהצעה, הוא שכוח ייצוב בהובלת ארה"ב בעזה יוכל לסייע בשיגור תהליך הנורמליזציה הסעודי-ישראלי. יוזמה זו של ממשל ביידן הייתה טעות גדולה עוד לפני תחילת המלחמה, וספק אם ממשלת סעודיה תהיה מעוניינת לאמץ את ישראל בכל עת לאחר המלחמה בטווח הקצר. גם אם ריאד מוכנה לעשות זאת, הסכם הנורמליזציה, שבהתחשב בו, סובל מאותם פגמים גדולים שהפכו אותו לבלתי רצוי עבור ארה"ב מלכתחילה. אם ביידן יתקשה למכור ערבויות ביטחוניות לסעודים לפני המלחמה, הוא יעמוד בפני התנגדות קשה יותר מצד הקונגרס אם במקביל יבקש את תמיכתו במשימה לפרוס כוחות צבאיים בעזה.
המטרה של כל כוח ייצוב חייבת להיות להגן על תושבי עזה. כדי להצליח, עליה להתקבל ככוח לגיטימי על ידי האוכלוסייה. פשוט כל כך הרבה דם נשפך בין ארה"ב לתושבי עזה, עד שארה"ב לא יכולה להשתתף בנוכחות צבאית לאחר המלחמה. תפקידה של ממשלתנו בסכסוך הזה אינו מאפשר לכוחות האמריקאים לתפקד ככוח ביטחון אמין בעזה.
לכל סיכוי להצלחה, משימת הייצוב העתידית לא צריכה להיות קשורה לממשלות שהיו מעורבות ישירות בתמיכה במערכה הצבאית של ישראל. כספק הנשק העיקרי של ישראל ותומך דיפלומטי, ארה"ב אינה מוסמכת למלא תפקיד בייצוב שלאחר המלחמה.
באופן אידיאלי, ממשלות הידועות כאוהדות לפלסטינים כמו ברזיל או דרום אפריקה עשויות להיות התורמות העיקריות למשימה ביטחונית בעזה. אם ממשלות אלה לא יוכלו או לא ירצו להשתתף, האו"ם יוכל לארגן משימת שמירת שלום עם כוחות ממדינות בעלות רוב מוסלמי או ממדינות אחרות שהשתתפו בעבר בפעולות שמירת השלום של האו"ם, כולל סין. טורקיה וקטאר עשויות להיות גם תורמות חשובות למאמצי הייצוב והשיקום. ישנן חלופות אחרות הזמינות בעולם רב-קוטבי יותר ויותר, וישנן רבות שיהיו מתאימות יותר ממשימה בהובלת ארה"ב.
חשוב לתכנן את מה שיבוא אחרי המלחמה בעזה, אבל עדיף שארה"ב תשתמש בהשפעתה עכשיו כדי להימנע מהתוצאה הגרועה ביותר לפני שעוד פלסטינים חפים מפשע ייהרגו מפצצות, רעב ומחלות. הדבר הטוב ביותר שארה"ב יכולה לעשות כדי לעזור להפוך את עזה לאחר המלחמה ליציבות יותר הוא ללחוץ לסיום המלחמה עכשיו, ולהוביל מאמץ סיוע מסיבי כדי להדוף את האסון ההומניטרי המאיים על מיליוני בני אדם.
סופר: חדר העריכה
