יום שלישי 09 ינואר , 2024 09:56

מדוע הפרו ישראל וארה"ב את כללי העימות עם ציר ההתנגדות?

שנת 2024 התחילה במבצע חיסול מורכב, שדומה להרג הממוקד של המנהיג הג'יהאדי שייח' סאלח אל-ערורי בפרבריה הדרומיים של ביירות. מבצע זה חרג מכל הגבולות שנקבעו על ידי כללי העיסוק המקומיים והאזוריים, הפתיע את כולם ועלול לדחוף את האזור לקראת מלחמה בלתי צפויה. התנקשות זו הייתה חלק מסדרה של אירועים דומים, כולל הריגתו של הגנרל ראצי מוסאווי בסוריה, הפצצות בקרמן שכוונו למבקרים במקדש של מפקד כוח קודס, חאג' קאסם סולימאני, והתנקשות בבגדד שמטרתה מנהיג כוחות הגיוס העממיים מתנועת נג'בה, חאג' אבו תקווה סעידי.

נראה כי האויב, בחיפוש אחר תמונת ניצחון "אסטרטגית", קיבל את ההחלטה להביאה מכל מקום בעולם כל עוד יש מנהיגים פלסטינים בעלי חשיבות דומה לשאהיד שייח' סאלח אל-ערורי. ניסיונו של האויב להשיג תמונה זו על ידי חציית הקווים האדומים בפרבריה הדרומיים של ביירות היה המפעל המסוכן ביותר במלחמה זו. לולא התגובה המהירה של הנהגת ההתנגדות בלבנון, תוצאות הרות אסון היו בלתי נמנעות. הם הזכירו מיידית לשותפים הישראלים והאמריקאים בשדה הלבנוני את דרך הפעולה המאושרת, ולמעשה ביססו מחדש בסיס מעורבות חזק. פעולה זו כללה ניתוק מה שהאויב ראה כ"זרועם הארוכה" מחוץ לחזית הלבנונית, המשתרעת מנקורה עד ה-7, ומניעת כל ניסיונות לערב את הזירה הלבנונית ב"קרב בין המלחמות" בו נלחם האויב.

כישלון ומעבר לתכנית ב'

בשל הכשלים הרבים של הברית האמריקנית-ישראלית בתחומים שונים לרבות המלחמה בעזה, ההסלמה בלבנון, הקמת ברית ימית להגנה על ספינות ישראליות ומניעת ההתנגדות העיראקית מהעברת פעולותיה לעיראק, הוחלט לאמץ את תכנית (ב). תוכנית זו בוצעה על ידי הברית האמריקאית-ישראלית באופן מתואם לפי לוח זמנים שנקבע מראש. הגישה שנבחרה כללה התאמה חלקית לעיקרון המבצעי של וושינגטון של השתתפות בקרבות בין מלחמות.

נראה כי חולשתה של הברית בין ארה"ב לישראל בשטח ובאזור ניכרת בפשיטות ובתקיפות המשותפות שלהם על מטרות באיראן, לבנון, עיראק, סוריה ותימן. ישנם סימנים רבים המצביעים על כך שהמגמה הזו נמשכת וגדלה. כתוצאה מכך, פעולות התמיכה בהתנגדות בעזה ייכנסו ככל הנראה לשלבים חדשים של לחימה, וצפויים לעלות בעיראק כללי התקשרות מחייבים, בדומה למה שנצפה בלבנון ובתימן. שמירה על המצב הנוכחי לפני תחילת גל החיסולים עשויה להיות דרך הפעולה הסבירה ביותר עבור בעלות הברית האמריקאיות-ישראליות של ציר ההתנגדות.

הנזק שנגרם כתוצאה מהכשלים המתמשכים והמצטברים בהתמודדות עם השלכות מבצע סערת אל-אקצא, לרבות האסטרטגיה הצבאית הלא מוצלחת בעזה, פגע בוושינגטון במידה כמעט שווה לנזק שספגה הישות הזמנית.

וושינגטון ותל אביב לא הצליחו לקבל את חזיתות התמיכה שמילאו את תפקידן בתמיכה בעזה, ולכן בחרו באפשרות (ב) לתפוס את השליטה בשלוש החזיתות מידי הישות.

ההחלטה המשותפת בין ארה"ב לציונים כרוכה בניהול מערכה אווירית נגד מטרות בלבנון, עיראק וסוריה, וכן עיסוק בהטרדה בתימן.

ארצות הברית, הנזהרת מהרחבת מעורבותה בישות הכיבוש בחזיתות אחרות, שינתה לאחרונה את כללי העיסוק שנקבעו במערב אסיה לפני מספר שנים. השאננות האמריקנית במתן אפשרות לאויב לרצוח את שייח' סאלח אל-ערורי, קדוש מעונה, בפרבריה הדרומיים של ביירות, הביאה לכך שוושינגטון שילמה את המחיר על התערבותה בלבנון. תקרית זו אישרה מחדש את מחויבותה, יחד עם בעלת בריתה הישראלית, להימנע מלהתקשר עם לבנון ולערב אותה בסכסוכים בין מדינות.

הכישלון בהקמת ברית ימית להגנה על ספינות ישראליות בים האדום הכעיס את וושינגטון והביא למעורבותה בתקיפות אוויריות בסוריה, עיראק ותימן. בנוסף, היא אפשרה לבעלי בריתה לנצל את אזור הזרוע הארוכה בלבנון ובאיראן.


סופר: חדר העריכה




לוח שנה