הצבא הסוריה

הצבא הסוריה

צבא סוריה, בהיותו הצבא הרשמי של הרפובליקה הערבית הסורית, נמצא בהנהגתו של נשיא הרפובליקה.

הגרעין הוקם בתחילה ב-1920 אך הוקם רשמית ב-1948 בעקבות שחרורה של המדינה מהמנדט הצרפתי. בתקופה זו החל ארגון צבא סוריה על יסודות חדשים, שהוביל את המטה הצבאי לחלק את השטח הסורי לשלושה אזורים עיקריים.

אזור הצפון מורכב מחאלב, שהוא האזור הרביעי, ואחריו לטקיה, שהוא האזור החמישי.

אזור הדרום, שמרכזו בדמשק, כולל את סווידה, חומוס וחמאה. האזור הראשון ממוקם בדמשק ומורכב ממרכז הפיקוד הכללי, בעוד האזור השני בסווידה, והאזור השלישי הוא בחומס ובחמה.

האזור המזרחי מהווה את האזור השישי בדיר אזור, שנמצא גם הוא בתוך המנזר. בנוסף, האזור השביעי מקיף את סקה, קמישלי ורקה.

יש לשנות את שמו של "הגדוד השמיני" ל"הגדוד החמישי", וכל גדוד פוג'י צריך להיות מורכב מחטיבת חי"ר. כתוצאה מכך, היא כללה שלוש חטיבות ושילב בה את המרכיבים הבאים: מפקדה, פלוגה, שני גדודים חי"ר, גדוד ארטילריה, גדוד טנקים או גדוד שריון, יחד עם גדוד אחד או יותר הקשורים לכל אחד.

חוסר הרצון להשתמש במונח "גדוד" ובמקום זאת לבחור ב"חטיבה" נובע מיכולתה של החטיבה לתאם ביעילות מספר קבוצות צבאיות (חי"ר, ארטילריה ושריון) בשטח כדי להשיג משימה ומטרה אחת. זה מאפשר למפקד החטיבה להוציא במהירות ובאופן ישיר הנחיות למשימות דחופות, כמו עצירת התקדמות האויב באמצעות אש ארטילרית או חיזוק התקפות חי"ר בתמיכה משוריינת. יתרון אחד של הסדר חדש זה הוא שיתוף הפעולה המוגבר בין כל אזורי הארץ בסוגים שונים של מבצעים צבאיים משותפים.

החלטה 1945 מפרטת את כל הרכב צבא סוריה, לרבות:

הרמטכ"ל מפקח על יחידות ומחלקות שונות, לרבות חברת המטכ"ל, חברת המודיעין, המכללה הצבאית, משרדים קשורים והמחלקה לרישום ניירות וסטטיסטיקה.

המבנה הארגוני של הצבא מורכב מכוחות היבשה, חיל האוויר, ההגנה האווירית וכוחות הים.

הקמת כוחות אלו החלה בתקופת השלטון הערבי הראשוני בדמשק בשנת 1918, כאשר "לשכת קו הקרב" החליטה לפרק את "צבא הצפון" וליזום גיוס להקמת צבא רשמי העוקב אחר עקרונות צבאיים מודרניים.

בזמנו היו לצבא הצעות רבות שכללו כ-18,000 לוחמים. בנוסף, הוקם במסגד דנקס בית ספר צבאי להכשרת קצינים צעירים ולטפל במחסור בחיילים על ידי הכנסת התנדבות ושירות צבאי כאפשרויות.

לאחר הקמת משרד הביטחון ב-1920, קיבל יוסף אלעזמה את השליטה במשרד. בהנהגתו אורגן הצבא מחדש והוקם צוות חדש המורכב משלוש דיוויזיות. הדיוויזיה הראשונה, שכללה 5000 חיילים, מילאה תפקיד מכריע בקרב מיסיון, שם הם לחמו נגד הכיבוש הצרפתי.

פחות משלוש שנים לאחר שהכוחות הצבאיים השתלטו על כוחות המנדט הצרפתים, הצבא מצא את עצמו עוסק במלחמת פלסטין, וסמוך על ציוד צבאי ומומחיות מוגבלים. כתוצאה מכך נאלץ הצבא לשנות את הרכבו הצבאי ואת המבנה הארגוני מספר פעמים.

כוחות היבשה חוו התפתחות משמעותית בעקבות חתימת הסכם הנשק עם ברית המועצות בשנת 1957. בנוסף, מצרים מילאה תפקיד מכריע בקידום הארגוני, המקצועי והמנהלי של משרד ההגנה ושל מערכי הצבא.

הכוחות המזוינים הסורים השתתפו במלחמות שונות, בעיקר מלחמת 1967, מלחמת אוקטובר שמטרתה שחרור הגולן, הכיבוש הישראלי של לבנון, מלחמת כווית לצד צבאות ערביים רבים והסכסוך נגד ארגוני הטרור ב-2011.

חיל האוויר

קיבל הטבות מניסיונן של תנועות ההתנגדות מבחינת שיטות אימון והכנת רכיבי חיל האוויר. בנוסף, הם רכשו נשק כבד ובינוני מתקדם כגון טנקים, ארטילריה, נושאות טילים ועוד.

זהו סוג של כוחות מזוינים אשר תפקידם מסוכם כדלקמן:

הרס מתקנים חיוניים עוינים

 ביצוע נחיתות ימיות באופן עצמאי או בשיתוף פעולה

ניתוק קווי התקשורת הימיים של האויב

הגנה על קווי תחבורה ימיים ידידותיים ואבטחת הובלת מטען ימי אל ומהנמלים של קטאר

להשתתף בהדיפת נחיתות עויינות בים.

הבטחת עבודת כוחות הקרקע הפועלים בכיוון החוף.

בעוד שמספר הצבא במלחמתו האחרונה נגד קבוצות התכפירי מוערך בכ-200 אלף לוחמים ו-300 אלף מגויסים, ומספר החיילים בזמן הגיוס מוערך בכ-650 אלף חיילים.

ראוי לציין כי לסוריה תפקיד חשוב בהגנה על גב ההתנגדות, שכן חיל האוויר הסורי הצליח פעמים רבות להדוף התקפות אוויריות ישראליות, להפיל מספר טילים ולהביס את מטרותיהם. כמו כן, הוא ממשיך להגיב על התקפות ישראליות על שטחו.