תקיפה ישראלית על בן גביר עקב תפקוד המשטרה

המשך ההתקפה על השר איתמר בן גביר לא נבעה רק מוועידת החזרה לעזה. דעת הקהל הישראלית הושפעה מתפקוד המשטרה האחרונה, בעיקר בטיפול בהפגנות של משפחות החטופים והמפגינים ליד מעבר כרם אבו סאלם. הסופר ברוך קרא בוחן נושאים אלו ואחרים כדי לייחס את האשמה לבן בן גביר, ומרמז כי השפיע לרעה על המשטרה.
מאז 7 באוקטובר מדלג השר לביטחון לאומי על המפכ"ל ומצליח להשפיע ברוחו ובמסריו על החלטות של השוטרים בשטח. אל "קבוצת השמאלנים" שמסומנת על ידו עוד מימי המהפכה המשפטית הצטרפו כעת גם משפחות החטופים. השוטרים מסכנים חייהם ודווקא בגלל זה כואב מה שבן גביר מעולל להם

ערב הקמת הממשלה, כשהבין כמה כוח יש לו מול ראש הממשלה הלחיץ, דרש השר איתמר בן גביר לשנות את פקודת המשטרה כך שיוכל לשלוט בה שליטה מלאה, כלומר לא רק בהתוויית מדיניות אלא גם שליטה מבצעית. חוץ מזה ביקש הבטחות להקמת משמר לאומי והפך את המשרד לביטחון הפנים למשרד לביטחון לאומי. השאיפות הללו לעת עתה מולאו רק בחלקן. משמר לאומי בינתיים עוד לא קם ובן גביר לא קיבל כוח חוקי לקבל החלטות מבצעיות של המשטרה. אלא שבן גביר כמו בן גביר לא ייתן לחוק לעצור אותו.
רק באחרונה הודיעה היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב מיארה, לבג"ץ כי בן גביר מתערב באופן פסול ולא חוקי בעבודת המשטרה. הדברים נכתבו בעקבות הוראתו של בן גביר (אנחנו יודעים על הוראתו מהציוצים שלו בעצמו) למשטרה שלא לאשר הפגנות מחאה נגד המלחמה. "חמורה במיוחד ההתערבות הפוליטית בחופש המחאה נגד השלטון ובזכות ההפגנה", כתבה היועצת.

את המפכ"ל קובי שבתאי קיבל בן גביר בירושה. הוא ניסה להפוך אותו לבובה על חוט, לעיתים בהצלחה מלאה, לעיתים בהצלחה חלקית. הבושה הגדולה של שבתאי נרשמה כששיתף פעולה עם בן גביר בהדחת מפקד מחוז תל אביב אז, ניצב עמי אשד, בשל "היד הרכה" מדי שלו בטיפול בהפגנות המחאה נגד המהפכה המשטרית.
אבל הסיפור, כפי שנראה בעיקר מאז שבעה באוקטובר, אינו בשאלה אם בן גביר שולט או לא שולט בצמרת המשטרה. שבתאי מוכן להישבע בשיחות סגורות שהוא מקבל החלטות מקצועיות ואני מאמין לכנות אמירותיו. אפילו ניצב פרץ עמר, על אף שהוא זה שהונחת על ידי בן גביר בתפקיד ממ"ז תל אביב במקום אשד, הוא לא בהכרח משרתו הישיר של בן גביר. יש קצינים בכירים במשטרה שמופעלים יותר ממנו על ידי השר. זה לא העניין. העניין חמור בהרבה. מאז שבעה באוקטובר, בן גביר הלכה למעשה מדלג על שבתאי בשליטתו בארגון, כמו על עמר ועל שאר צמרת המשטרה. בחסות המלחמה הוא מצליח להשפיע ברוחו ובמסריו ישירות על השוטרים בשטח, על החלטותיהם, על הליכותיהם, על ערכיהם.

התפישה של ריקוד על הדם היא בסיסית ויסודית בדרכו של בן גביר. הוא ירש אותה ממנהיגו הרוחני הגזען, מאיר כהנא, שמיהר להגיע לכל זירת פיגוע ולהפיץ שם את פניני הגזענות שלו, את קריאותיו לגירוש ערבים, ואת קריאותיו לדכא את ערביי ישראל עד שיעופו מכאן. מבחינה זו, עד כמה שזה נשמע נורא, אירועי שבעה באוקטובר יצרו לבן גביר פלטפורמת עבודה. הציבור כועס ולכן חלקו באופן טבעי מחפש מי הכי קיצוני בסביבה - ואז מופיע בן גביר, עם חיוך הבייבי פייס שלו, ומתחיל לרקוד. תחשבו על זה, עד שבעה באוקטובר מצבו הפוליטי של בן גביר (גם בסקרים) היה בשפל, בעיקר סביב אוזלת היד שלו בהתמודדות עם הפשיעה במגזר הערבי. בן גביר כאיש ביצוע התגלה ככלום ושום דבר. הזיכרון קצר מאוד. מאז שבעה באוקטובר, בעוד נתניהו מתרסק - הוא מתחזק.
השוטרים, לא רק שהם עוברים את אותו תהליך שכל אזרח עובר, הם גם נמצאים בחזית, בקו המגע, סופגים לעיתים אמירות קשות מהמפגינים ומהתקשורת. מי שנמצא במצב כזה מחפש גב ובצדק. בן גביר זיהה בשוטרים פוטנציאל ומנסה לממש אותו בשיטתיות. הוא מחדיר בהם מסר עקבי: אני תמיד מאחוריכם, לא משנה מה תעשו, תכו, תקללו, תבצעו מעצרים, תשללו זכויות. כל עוד ביצעתם את זה נגד ערבים ושמאלנים, אני איתכם.
אל קבוצת השמאלנים, נוספה באחרונה גם קבוצת משפחות החטופים. המסר העדכני הוא שהם מופעלים על ידי השמאלנים והקפלינסטים, ולכן גם כלפיהם אפשר להפעיל כוח (כאילו הם לא סובלים מספיק). ככל שהשוטרים צעירים יותר, ביניהם אנשי מג"ב בשירות סדיר, כך הסיכוי שהחיבוק של בן גביר ילכוד אותם גבוה יותר. השיטה של בן גביר עובדת. כל מי שמסתובב באזורי הפגנות חש בזה. שוטרים לא מפחדים מהצילומים בטלפונים הניידים, הם יודעים שמח"ש חלשה מאי פעם, הם מפעילים אלימות בלי פחד. בחסות המלחמה מותר הכול.