מחלוקת בתוך שורות הצה"ל בעקבות התקיפה בחרפיש

נראה שהצבא הישראלי מתמודד עם בעיות רבות בתוכו, ביניהן זו שנחשפה במאמר שפרסמה לאחרונה העיתון ידיעות אחרונות. המאמר מתאר את פרטי מה שכונה "אסון חרפיש", ומדגיש כי קציני גדוד המילואים 5030 של חיל הרגלים, שנשלחו להקים את בסיסם במגרש הכדורגל בחרפיש, התריעו בפני מפקדיהם מיד עם הגעתם למקום כי "כל דקה כאן מסכנת את חיי עשרות החיילים". למרות זאת, מפקדי האוגדה והחטיבה דחו את האזהרות, מה שהוביל לאסון.

המאמר:

"ידענו שהשהות במגרש הכדורגל בחרפיש מסוכנת. הדבר היחיד שיכולנו לעשות כדי למנוע את המקרה הזה הוא לסרב פקודה, אך לא רצינו לפגוע בגדוד. הרגשנו כמו ברווזים במטווח. זה היה כך. כינו זאת 'הגנה התקפית' אך זה שטויות".

כך אמר אחד מחיילי המילואים של גדוד 5030, שהיה נוכח במהלך התקיפה באמצעות רחפן על לוחמי הגדוד במגרש, שבה נהרג רס"ל (מיל') רפאל קודירס (בן 39), ונפצעו אזרח ועשרה חיילים, אחד מהם באורח קשה.

כדי להבין את היקף היוהרה הצבאית וההשתקה שהובילו לאובדן חיי אדם באירוע זה, יש לחזור לבוקר יום רביעי, 5 ביוני, כאשר לוחמי הגדוד החלו להקים את מחנם במגרש הכדורגל הפתוח על גדת הנחל בקצה הכפר חרפיש. במשך מספר ימים, עוד לפני שקיבלו את האחריות על הגזרה, ניסו אנשי הגדוד שוב ושוב לשנות את מיקומם המיועד. אולם, כל הטיעונים החזקים שהציגו למפקדי הפיקוד הסדיר, בראשות סא"ל אורי דובה, מפקד חטיבה 300 - לא הצליחו לשכנע אותם באשר לסכנה שבקביעת הבסיס במתחם הלא מוגן - אשר נשמר באופן קבוע מאז 7 באוקטובר - ומזמין את האויב מלבנון לתקוף אותו.

בבוקר אותו היום, לאחר שהתמקמו, המשיך הגדוד לנסות לשנות את ההחלטה. אחד מקציני הגדוד כתב לקצין ההנדסה של אוגדה 146 האחראית על הגזרה: "כל דקה כאן מסכנת את חיי עשרות החיילים. עלינו לעבור למיקום חדש בחרפיש".

באותו יום, ארבע דקות לפני השעה 18:00, החלה התקפת חיזבאללה באמצעות רחפן. אף אחד מכוחות המילואים באזור לא שמע את הרחפן הראשון, שנשא חומר נפץ והתנגש באוהלים בלב המתחם. לאחר רבע שעה, בעוד כוחות ההצלה מטפלים בפצועים ומנסים להציל חיים, רחפן נוסף התרסק לידם.

התוצאה הייתה קשה מאוד. רס"ל קודירס, נשוי ואב לארבעה ילדים מצור הדסה, ששירת כקצין דתי ותפקידי מסורת בגדוד, נהרג. 11 אחרים נפצעו - אזרח ועשרה חיילים, ביניהם חיילת שנפצעה באורח קשה.

לא נכח אף נציג מחטיבה 300 בהלווייתו של קודירס או בטקס האזכרה שנערך יום לאחר מינוי הגדוד החדש שלו.

חזקי בצלאל, גיסו של קודירס, שהיה גם חברו הקרוב ושותף עסקי, אמר: "הרגשנו שמשהו קורה ולא רצו לספר לנו. הבנו שכולם יודעים שאסור להיות שם. שזה מסוכן, אבל אף אחד לא אמר לנו את זה בפירוש".

מאז האירוע הקשה, נכתבו מספר תחקירים פנימיים בגדוד, שהמשפחות מקוות שיהפכו לחקירה מרכזית: "היעדר הטיפול המתאים שהיה יכול להציל חיים", תואר האירוע באחד מהתחקירים.

התכתובות בין מפקדי הגדוד לקצינים בשטח - אוגדה 146 וחטיבה 300 - חושפות כיצד הגדוד ביקש, מהרגע שקיבל את המשימה להגן על הגזרה, להקים את הבסיס במקום אחר ואף איתרו אתרים חלופיים בעצמם. באחת מהפגישות לאישור תוכניות ההגנה שהגישו למפקד החטיבה, סא"ל אורי דאובה, ציינו שוב ושוב כי "אינם מעוניינים להישאר באזור החשוף". סא"ל דאובה העלה את קולו ואמר: "מי מאשר את התוכניות? אני מאשר אותך או אתה מאשר אותי?".

יום לפני האירוע, לפי לוחמי הגדוד, נאלץ קצין הלוגיסטיקה להגיע לחטיבה 300 ולחתום על המתחם, אף על פי שהוא וחבריו התנגדו להתמקם שם. קצין הלוגיסטיקה סיפר: "אף אחד לא שואל את החטיבה שלך איפה אתה נמצא, אתה חייב לבוא ולחתום אם אתה רוצה את זה או לא".

עד לבוקר האירוע, קציני הגדוד עדיין ניסו לשכנע את מפקדי חטיבה 300 לעבור למקום אחר, והציעו חלופה מידית ולא רחוקה. אחד הקצינים החליט להשאיר כ-15 חיילים בלבד במתחם ולהעביר כ-50 חיילי מילואים נוספים למקום בטוח יותר.

אתמול (17/07/2024), לאחר כחודשיים מהתקפת הרחפן, סיימו לוחמי גדוד המילואים תרגיל של חטיבת הנח"ל, למרות התחושות הקשות ואובדן האמון, הם לא ויתרו על ביצוע משימתם, אך חוששים שהצבא הישראלי לא ילמד דבר ולא יפיק לקחים חשובים לכוחות הקרובים לגבול הלבנוני, שעדיין עלולים להיות חשופים. חייל מהגדוד אמר: "הרמטכ"ל היה בארוחת ערב ביום שישי ולא דיבר איתנו על האירוע, אבל אני יודע שהוא קרא את התחקיר".

לדבריו, לאחר 3 שבועות מהאירוע, הגיע מפקד החטיבה סא"ל דאובה לראשונה לדבר עם החיילים ולהציג את מסקנותיו: "נראה שהוא התייעץ עם עורך דין לפני כן והיה מאוד ברור במילים שבחר". הוא הסביר: "לא לקחנו אחריות, לא אהבנו את ההתנהגות הזאת והרגשנו שהוא בא להשחיר אותנו, הוזהרנו אנו ומפקדינו למה שצפוי".

חזקי בצלאל, גיסו של קודירס, אמר: "לצערנו, אנחנו נופלים שוב ושוב באותן תקלות, וזה מעציב וכואב לי שלא הופתעתי מהמסקנות שהוצגו". "אני אישית חייל מילואים בצבא הישראלי ומבין שככה המערכת עובדת - לא מקשיבים לקצינים בשטח וקשה ללמוד לקחים".

בצלאל הוסיף: "אני ורפאל היינו חברים בנפש, וברור לי שהוא היה רוצה לומר שזה לא השאלה המרכזית. השאלה האמיתית היא איך יכול להיות שאחרי תשעה חודשים מתחילת המלחמה אנחנו בחרפיש ולא בביירות? וכמה שכואב לנו על היעדרו, וכמה שהמחיר כבד, זו לא השאלה ולא הדאגה העיקרית. הם לא היו צריכים להיות בחרפיש, לא כי הנקודה הזו אינה מתאימה לשהות בה, אלא כי המקום שבו היו צריכים להיות הוא עמוק בתוך שטח האויב ולהרחיק את המלחמה לקרקע שלו.

אי אפשר להיתקע במציאות כזו, שהמחיר שלה גבוה והרסני מאוד עבור ארצנו, ולעשרות אלפי תושבי האזור הביטחוני, ולבסוף גם לארבעה ילדים קטנים, בגילאים 4 עד 12, ולאשתו של רפאל ולכל משפחתו ואוהביו שאיבדו אדם נפלא ויקר ונדיר. אני מקווה שלפחות זה יגרום לזקנים שם ללמוד להקשיב בפעם הבאה. להקשיב למילואימניקים, זה יכול להציל חיים".

דובר צה"ל אמר: "בעקבות האירוע נערך תחקיר מעמיק שטרם הוצג למשפחת השכול ולמשפחות הפצועים. הופקו לקחים מהתחקיר. צה"ל משתתף בצער המשפחה השכולה וימשיך ללוותם".