ביידן תומך בעמידה מול נתניהו

לביקורו של בני גנץ, חבר מועצת המלחמה הישראלית, בארה"ב הייתה השפעה משמעותית בהעמקת השסעים הפוליטיים בתוך ישראל וחשיפת היחסים המתוחים בין הבית הלבן לראש הממשלה בנימין נתניהו. בנוסף, המדיניות האמריקאית ספגה ביקורת. לפי עיתון הארץ, זו הייתה טעות של ביידן לקבוע שהסיוע האמריקאי לישראל הוא ללא תנאי. ההשלכות של ביקור זה היו נרחבות, החלישו את ישראל וחשפו אותה לסיכונים מוגברים.

כל פעולה שננקטת כדי להביא לסיום המלחמה בעזה מביאה למספר מסוים של נפגעים.

כל תנודה במדיניות, התאמה הדרגתית או מיקום רטורי מחדש לא מצליחים לעצור את ההרג והסבל; זה לא מספיק ומתרחש באיחור. למעשה, הפעולות הנוכחיות שלנו אינן מספקות ומגיעות באיחור.

על ארצות הברית להכיר בכך שמתן תמיכה ללא תנאי לבנימין נתניהו ולקבוצתו הקיצונית הייתה טעות משמעותית, ללא קשר לחומרת האירועים ב-10 ביולי. הפעולות שבוצעו ב-7/10 היו אכזריות ביותר, מחרידות ואי אפשר להצדיק אותן.

מלכתחילה היה ברור שהמחאה החסרה תעצים את נתניהו, בן גפיר, סמוטריץ' ושותפיהם לתעדף את האג'נדות הפוליטיות האישיות שלהם ואת יעדי תומכיהם הלאומנים על פני רווחת בני הערובה שהוחזקו באותו יום נורא באוקטובר. בנוסף, הדבר יבוא במחיר ביטחונה של ישראל, מעמדה על הבמה העולמית ומעמדה הבינלאומי של אמריקה. המשמעותית ביותר, היא תתעלם מחייהם של פלסטינים חפים מפשע שסבלו כתוצאה מהמדיניות המוטעית שלהם, האסטרטגיות הלא נבונות והתנהגותם המפחידה. תרחיש נקמני זה חסר כל בסיס מוסרי.

וניכר מהפגישות הראשוניות בין מנהיגים אמריקאים לנתניהו וממשלתו הצבאית, כי ארצות הברית חשה נאלצת לעודד יוזמות ישראליות להעצים ולהעניק סיוע לקורבנות המלחמה הזו.

התברר כי תוך שבועות ספורים מתחילת הפעולות הישראליות בעזה, הגבירה ארצות הברית את מאמציה באופן סמוי.

בתחילת דצמבר היה ברור כי סגנית נשיא ארצות הברית חשה צורך לשאת נאום המתווה חזון לעתיד עזה, שהיא וכל צוות ביידן ידעו שהוא מתנגש עם מטרות נתניהו.

זה התברר בשבועות שלאחר מכן, כאשר ארה"ב נקטה בפעולות כגון הטלת סנקציות על מתנחלים בגדה המערבית המפירים את זכויות הפלסטינים ופתיחת תקיפות אוויריות בסוף השבוע האחרון כדי להתמודד עם הסיכון הגובר לרעב בעזה. האיום הזה משפיע על 100,000 פרטים, מה שמעמיד 25% מאוכלוסיית עזה בסיכון, שווה ערך ליותר מ-500 אלף איש.

קל לבקר בחירות פוליטיות אמריקאיות, ומוצדק לעשות זאת. החלטתו של ביידן לתמוך בלב שלם בנתניהו, למרות ההיסטוריה של ראש ממשלת ישראל של חוסר יושר, בגידה בתמיכה האמריקאית והאנטגוניזם כלפי מפלגתו הפוליטית של ביידן, מעידה על ביידן שהיה צריך להיות מודע וזהיר יותר.

ביידן לא היה צריך להצהיר שהסיוע האמריקאי לישראל מגיע ללא תנאים. לאור העלייה המהירה במספר הנפגעים החפים מפשע כתוצאה מפעולות ישראליות בעזה, ארצות הברית הייתה צריכה לנקוט בגישה אחרת. במקום להגן על מעשיה של ישראל, ארה"ב הייתה צריכה לגנות אותם בפומבי, להפסיק את הסיוע הצבאי, לקרוא להפסקת אש ולתמוך במאמצים להשגת שלום.

נראה כי צעדי ביניים, כגון הטלת סנקציות על מתנחלי הגדה המערבית, אינם יעילים. מתן כמה עשרות אלפי ארוחות לתושבי עזה, בהתחשב בחומרת המשבר שהם חווים, הוא מעשה סמלי בלבד. בנוסף, זה מציב את ארצות הברית בתפקיד תומך עבור שני הצדדים המעורבים בסכסוך זה. זה לא מצליח להעביר את הרושם שהגישה שלנו היא חסרת פניות.

עם זאת, למרות כל זאת, החל מהקריאות הראשוניות לשר החוץ לינקולן לסיוע הומניטרי והמשך המשא ומתן החשאי של ארצות הברית כדי להבטיח את שחרור בני הערובה ולשים קץ לסכסוך, כמו גם לאחר מכן של האריס. בהצהרות ובעקבותיה ירידת הסיוע לעזה, ניכר שגם ארצות הברית נחרדה ממעשיו של נתניהו.

ארצות הברית עושה מאמצים נואשים לשמר את הידידות המכריעה והמתמשכת שלנו עם ישראל, ובמקביל שואפת להתנגד, לשנות ולעיתים לעכב את פעולותיה של ממשלת ישראל. זה מציב בפנינו מצוקה דיפלומטית חסרת תקדים, שאינה נועדה כתירוץ אלא כהסבר.

החלטת הממשל האמריקני לאפשר את ביקורו של בני גנץ בבית הלבן, למרות התנגדותו החריפה של נתניהו, במיוחד בהתחשב בכך שנתניהו נמנע מביקור כזה במשך תקופה לא מבוטלת, ממחישה את הנוכחות הגוברת של רגשות אנטי-ביבי בפוליטיקה האמריקאית. . ניתן לראות זאת, למשל, באיפיון של ביידן את נתניהו כ"טיפש" - אם כי יש לציין כי הוא אינו הפקיד האמריקאי הראשון שמשתמש בשפה כזו, שכן מסורת זו מתחילה שנים רבות.

הפגישות הגבוהות של גנץ עם סגן הנשיא והיועץ לביטחון לאומי ג'ייק סאליבן הן משמעותיות שכן הן מהוות אתגר ישיר לנתניהו, שלא דומה לשום דבר שנראה בסכסוך הזה עד כה. זה מזכיר את הדרך שבה נתניהו פנה לקונגרס "מאחורי גבו של אובמה" לפני תשע שנים, מה שנראה אבסורדי בהשוואה.

העובדה שסגן הנשיא קרא להפסקת אש של שישה שבועות בעזה יום לפני הפגישות הללו אינה מקרית. למרות שהודתה כי השגת הפסקת האש היא בחלקה באחריותה של הנהגת חמאס המרושעת, היא והממשל הבינו שהמסר ישפיע יותר וישמש אות לכך שלארצות הברית נמאס מנתניהו ומהאלימות בעזה.

ואולי כבר יהיה מאוחר מדי עבור קורבנות המלחמה התמימים משני הצדדים. עם זאת, זה עדיין חיוני כי פוטנציאל הרעב או הפעולות ברפיח, כפי שהבטיח נתניהו, לא רק מבטיחים עלייה במספר ההרוגים המחריד ממילא, אלא יש להם פוטנציאל לעלות עליו. יתרה מכך, הרעב עלול להגביר במהירות ובאופן משמעותי את ההפסדים הנוכחיים, ועלול לגרום להרס גדול עוד יותר.

הפוטנציאל למשבר הומניטרי קטסטרופלי ולפגיעה ממושכת במוניטין הגלובלי של ישראל מתנשא אם המצב הנוכחי ימשיך להידרדר, כפי שמעיד טבח טאהין בשבוע שעבר. התאוששות מהשלכות כאלה עשויה להימשך עשרות שנים ואפילו דורות.

הנזק העצום שנגרם בפועל הפך את ישראל לחלשה ופגיעה יותר. מטרת המבצע בעזה, שמטרתו הייתה להקטין את הסיכון ב-7 באוקטובר, לא רק הושגה אלא גם הובילה לכך שישראל נחלשה בהיבטים שונים.

גם הטעויות הפוליטיות של ארצות הברית תרמו להיחלשותה. עם זאת, בניגוד להנהגה הישראלית, ממשל ביידן נחוש ללמוד מטעויותיו ולבצע שיפורים בכל מקום אפשרי. יתרה מזאת, הקצב שבו הם עושים זאת גובר עקב הנסיבות הדוחקות.