הטלגרף: איראן ותימן הביסו את צבא ארה"ב

מאמר זה, שפורסם במקור על ידי "הטלגרף" ותורגם על ידי אתר אל חנאדק, מאשר כי ארצות הברית והפוליטיקאים שלה נוטים להפריז בהשפעתם על מדינות אחרות וביכולתם להכתיב תנאים בנושאים שונים. מחבר המאמר, דניאל ר' דבטריס, מומחה ליחסי חוץ, טען נקודה זו בהדגשת פעולות ממשלת תימן במהלך קרב אל-אקצא ואת התנהגותה של הרפובליקה האסלאמית של איראן בנוגע לתוכנית הגרעין שלה. DeBetris סיכם בקריאה בממשל האמריקני להכיר בכך שהם מגזימים במידת השפעתם הבינלאומית.

מגיל צעיר מלמדים את האמריקאים לא רק לאהוב את ארצם, אלא גם להעריך את כוחה. פוליטיקאים וקובעי מדיניות משתי המפלגות הפוליטיות מכירים ומעריצים לעתים קרובות את ההשפעה המשמעותית של ארצות הברית בעולם. הקביעה של שרת החוץ לשעבר, מדלן אולברייט, כי ארה"ב היא "האומה החיונית" נותרה סנטימנט נפוץ בקרב האמריקאים. הנשיא ביידן הדהד את הסנטימנט הזה כשתיאר את אמריקה כאור מנחה לעולם.

קשה שלא לחוש אהדה לסוג זה של טיעונים בגלל שלארצות הברית יש רבע מהתוצר המקומי הגולמי העולמי, הצבא השני החזק, השפעה נרחבת בסחר הבינלאומי, רוב יתרות המטבע בעולם בדולרים, משמעותיים השפעה במוסדות כלכליים כמו הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית, ומערכת בריתות שאין שני לה.

אף על פי כן, קובעי המדיניות בארה"ב מתעלמים לעתים קרובות מהעובדה שכוח אינו משתווה להשפעה חסרת גבולות. האדריכלים של מדיניות החוץ של ארה"ב מניחים לעתים קרובות שלאומתם יש כוח בלתי מוגבל ויכולה לשלוט ביעילות בכל האירועים, מה שמאלץ הן בעלות ברית והן היריבים להתאים את עצמן להעדפותיה של וושינגטון.

הנחה זו היא כמעט אוניברסלית, אך הוכחה שוב ושוב שהיא שקרית, במיוחד במזרח התיכון. לדוגמה, בתימן, החות'ים והממשלה בפועל משתמשים בים האדום כטווח ירי מאז נובמבר. המיליציה הנתמכת על ידי איראן פגעה בספינות אזרחיות וחיל הים האמריקני יותר מ-100 פעמים במהלך תקופה זו, כביכול בתמיכה בפלסטינים. מנהיגי החות'ים הצהירו כי ימשיכו לתקוף בים האדום כל עוד ישראל מעורבת בעזה.

ממשל ביידן, שעבד בשיתוף עם בריטניה, ניסה לשנות את החישובים האסטרטגיים של החות'ים באמצעות פעולות צבאיות המכוונות לבסיסיהם. ארבעה סבבים של תקיפות אוויריות נערכו על ידי ארצות הברית ובריטניה בתימן, כשהאחרון התרחש בפברואר. כוחות חיל האוויר והצי האמריקאי יירטו רחפנים וטילים חות'ים באופן קבוע, לצד תקיפות קרקעיות. למרות המאמצים הללו, ההתערבויות הצבאיות המתמשכות מעידות על כך שהמדיניות האמריקנית לא השפיעה על קבלת ההחלטות של החות'ים. התקפות הרקטות החות'יות נמשכות.

איראן היא דוגמה נוספת, ואולי הנפוצה ביותר. בתקופת ממשל טראמפ נחשבה איראן לאויב העיקרי. טראמפ פרש מהסכם הגרעין עם איראן, בעידודו של שר החוץ מייק פומפאו והיועץ לביטחון לאומי ג'ון בולטון, ושחזר סנקציות כלכליות שהוסרו במסגרת ההסכם. אסטרטגיית הלחץ המקסימלית נועדה להחליש את הכלכלה האיראנית עד לנקודה שבה המנהיג העליון, האייתוללה עלי חמינאי, ייאלץ לבקש סליחה ולהסכים לעסקה חדשה בתנאים אמריקאים.

קריסת הכלכלה האיראנית הביאה לירידה משמעותית בייצוא הנפט הגולמי, מ-1.8 מיליון חביות ליום ב-2017 לכ-445 אלף חביות ליום ב-2020, המהווה ירידה של 76%. למרות הקושי הכלכלי הזה, לא היו תוצאות פוליטיות חיוביות ביחס לנושא הגרעין. למעשה, המצב החמיר, כאשר איראן הגבירה את פעילותה הגרעינית על ידי התקנת צנטריפוגות מתקדמות יותר, העשרת אורניום לרמות גבוהות יותר והגבלת הגישה לסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. כתוצאה מכך, איראן קרובה כעת להשגת דלק לפצצות גרעיניות מאי פעם.

זה לא אומר שארצות הברית היא לא מדינה חזקה. הנקודה העיקרית היא שארצות הברית נוטה להפריז בכוחה, תוך שהיא ממעיטה בכוחן של מדינות אחרות בהתנגדות להשפעה האמריקאית. בנוסף, ישנה נטייה להיות בטוח יתר על המידה ביכולת להתגבר על אתגרים. חיוני לפקידים אמריקאים להכיר במורכבות המצב.