מדוע ישראל לא פנתה לקרב פתע על לבנון?

ההאפלה בחזית הצפונית של ישראל לא יכולה להסתיר את הצלחת פעולות חיזבאללה ב-7 החודשים האחרונים. למרות אתגרים גיאוגרפיים ולוגיסטיים, חיזבאללה הראה גמישות, מהירות והישגים אסטרטגיים במאמצי ההתנגדות שלהם. הם ניטרלו אזרחים, הגבילו גבולות גיאוגרפיים והעבירו לטובתם את האיזון הצבאי, והשיגו התקדמות משמעותית באזור הגליל.

ההסלמה בהתנהגותה של ההנהגה הישראלית בחזית הצפונית מוכיחה שלמרות הצלחתן בהשגת ניצחונות צבאיים מקומיים ואסטרטגיים, הם לא הצליחו לעצור את התקדמותה המבצעית של ההתנגדות. במקום זאת, הם נתקעו במעגל של תוכניות צבאיות לא מוצלחות. זה אפשר להתנגדות לחדד את הטקטיקה שלהם, למנוע מהכיבוש לתפוס את רווחיהם, להכניס נשק חזק יותר ולהגביר את החופש המבצעי שלהם. כתוצאה מכך, הם הצליחו לבצע פעולות משפיעות יותר, תוך צבירת יתרונות אסטרטגיים בכל הרמות - מדיני, ביטחוני, צבאי וחברתי.

לאחר 7 חודשי לחימה בחזית הצפונית, ישראל, הידועה בהעדפתה להחלטות מהירות ומלחמות פתאומיות מאז הקמתה, לא בחרה באופציה זו, מה שעורר שתי שאלות עקרוניות.

מדוע תיאוריית ההרתעה לא נכנסה לפעולה, והביאה לניצחון חסר פרופורציות, עצמתי, כמו זה שנראה במלחמת יולי 2006?

מדוע לא הצלחתם לסגור את החזית הצפונית ולבלום את השחיקה שעלויותיה עולות כל הזמן בכל יום שעובר ללא החלטה או שינוי משמעותי במציאות?

יש לכך סיבות רבות, והחשובות שבהן הן:

הטביעה בעזה וחוסר היכולת לפתור את המלחמה שם מעכבים התקדמות בחזיתות אחרות.

ישראל מתמודדת כעת עם קרב שיזמה ההתנגדות, דווקא בעזה. היעדר אסטרטגיה ברורה לפתרון הסכסוך מסבך את תהליך קבלת ההחלטות. מעורבות עצמם בתמיכה בקרבות בפעם הראשונה מוסיפה רובד נוסף של מורכבות למצב.

ישראל מעורבת בקרב הגנה לראשונה מאז 1973, למרות הצהרותיה הקודמות על מעבר לאסטרטגיה התקפית. עם זאת, המדינה מוגבלת בפעולותיה בשל אילוצים מדיניים, בינלאומיים וביטחוניים, לרבות אזהרות הקשורות לסכסוך בעזה והשלכותיו על עוצמתה הצבאית ויכולות ההרתעה של ישראל.

כל החלטה מחייבת החזרה של השליטה בהסלמה, שאין לישראל כרגע, אך נאלצה לוותר לחיזבאללה על שליטה כמעט שווה במהלך ההסלמה.

אי האחדות הפנימית של ישראל והיעדר מנהיגות ויציבות רציונלית הותירו אותה חשופה לסיכונים, שחקו את אומץ ליבה ואת נכונותה לקבל החלטות מכריעות, שעלולות להוביל לתוצאות הרות אסון.

כישלון המאמצים המדיניים והדיפלומטיים, כמו גם הפתרונות הפורמליים, לנטרל את חיזבאללה מהסכסוך המתמשך בעזה.

המערכת הביטחונית והצבאית הישראלית מבינה שהסלמה בעקרון ההחלטיות תגרום להרס דומה לזה שתגרום בלבנון.

חוסר היכולת של ישראל להשפיע על יעילות הפעולות של חיזבאללה או להשפיע על אמונות אנשיה אינו מפחית מהלגיטימיות של המלחמה שהיא נלחמת. למרות ניסיונות הפחדה, הרג והשמדה, ישראל מתמודדת עם קונפליקט ממושך וסבוך של נחישות.

המלחמה הובילה להצטברות של משברים אסטרטגיים דחופים ומשפיעים בישראל, אשר בתורם כבשו את המדינה במצבי חירום ובנתיבי כיבוש רבים. הדבר החליש את יכולתה של ישראל לפתח אסטרטגיה ברורה והחלטית בחזית הצפונית.

ישנה הסכמה כללית על החוזק והעליונות של הלך הרוח של חיזבאללה במבצעים צבאי. זאת בשל העובדה שלכוח ההתנגדות בעזה יש את היכולות הנמוכות ביותר והצבא הישראלי טרם השיג הצלחה משמעותית מולו.

לפיכך, ישראל לא יכלה ליזום מלחמה בלתי צפויה או הסדר מהיר בלבנון, ולא יכלה לעצור את הסכסוך המתמשך באזור הצפון או לשנות את הנסיבות. היא גם נמנעה מיישום אסטרטגיות ממלחמות קודמות, בחרה לשמור על עמדה של הרתעה ותגמול פרופורציונלי במקום להסלים את המתיחות ולהפר את מאזן הכוחות עם ההתנגדות בלבנון.