החות'ים ממשיכים להסלים

הרקטות התימניות הגיעו לים התיכון, מסמנות את זירת השלב הרביעי של המבצעים הצבאיים שארה"ב מנסה לדכא מאז 7 באוקטובר. למרות מאמציה של וושינגטון, נתונים משני הצדדים עוקבים אחר הפעילות המוגברת נגד ספינות מסחריות וצבאיות ב- האזור מראים שארה"ב לא הצליחה. זה מציג דילמה עבור ארה"ב, שכן הים התיכון חזר כעת למציאות שלפני מלחמת העולם השנייה, מה שמעורר צורך בוושינגטון להעריך מחדש את שיטות השליטה שלה. בנוסף, האיום הצבאי לא נובע מיריבים מסורתיים כמו רוסיה או סין, אלא מקבוצה שלא נחשבה בעבר בחישובי הבית הלבן לפני שמונה שנים.

הספינה הישראלית ESSEX והספינה "MINERVA ANTONIA" כוונו שתיהן על ידי טילים תימניים בים התיכון בשתי תקריות נפרדות בתוך שבוע. בכך הרחבו את השטחים שבהם פועלות מערכות הטילים והאוויר של צנעא, לרבות הגיאוגרפיה הפנימית של תימן, הים האדום, הים הערבי, האוקיינוס ​​ההודי, הים התיכון ואילת. הכוחות המזוינים של תימן הפגינו נוכחות חזקה באזורים אלה, כאשר האדמירל בסיליוס גריבאריס הכיר במשמעותן של התקפות אלו ובצורך בשיעורים באבטחה ימית. הוא הזכיר שלמרות שיש מערכות הגנה אוויריות מודרניות על ספינות מלחמה, הן אינן מסוגלות להגן באופן מלא מפני התקפות תימנים, במיוחד עם שימוש ברחפנים.

ארצות הברית נאלצה למצוא דרכים חדשות להתמודד עם ההתפתחויות הלא מוכרות במקום. בזמן שהם ביצעו פשיטות על "פלטפורמות שיגור טילים" כפי שנאמר בנתונים אמריקאים, הצהרת הצי הבריטי הדגישה גישה שונה. לדבריהם, חיל האוויר המלכותי FGR4 ביצע תקיפות על בנייני מטרה באמצעות פצצות מונחות 4th Beeway, תוך תכנון קפדני כדי למזער את הפגיעה באזרחים ובמבנים שאינם צבאיים.

הבית הלבן מודאג מכך שהים התיכון נתפס כשדה קרב ולא כמיקום אסטרטגי. חשיבותו של אזור זה לוושינגטון ניכרת בספרו של אנדרו ביוקנן "האסטרטגיה הגדולה האמריקאית בים התיכון במהלך מלחמת העולם השנייה", שם הוא טוען כי ארה"ב הייתה מעורבת מאוד באזור. למרות זאת, אירועים שלאחר המלחמה הביאו לכך שהים התיכון נתפס כ"אגם אמריקאי" בשל האינטרסים הפוליטיים והכלכליים של ארה"ב בצפון אפריקה, איטליה, הבלקן והמזרח התיכון.

הים התיכון נתפס באופן היסטורי כזירת קרב לסכסוכים מסורתיים בין המזרח למערב, כאשר מיקומים אסטרטגיים מרכזיים כמו מיצרי טורקיה, תעלת סואץ וג'בל טארק ממלאים תפקידים מכריעים. בעקבות המלחמה הפך הים התיכון לתיאטרון משמעותי בסכסוך עולמי, והציע לוושינגטון עמדה אסטרטגית להתמודד עם התקדמות סובייטית לאירופה. הים חיוני לכוח הימי האנגלו-אמריקאי ומשמש נתיב פוטנציאלי לפלישה למערב אירופה מדרום וממזרח.

במהלך אמצע 1953 הוקמו שלוש פיקודים צבאיים מובהקים על ידי כוחות נאט"ו. אזור הים התיכון הופקד בחלקו תחת SACEUR, המייצג את פיקוד דרום אירופה. אזור זה נחשב חשוב בשל מיקומו האסטרטגי והשפעתו על הפעלת הכוח הצבאי בעולם.

מלבד המשמעות הגיאופוליטית שלו, ההקשר הרחב יותר של האזור, אזור המזרח התיכון, ראוי לשקול, שכן הוא מחזיק בכ-47% ממאגרי הנפט בעולם ו-41% ממאגרי הגז שלו. ערכו האסטרטגי הוגבר עוד יותר בשל מיקומו בנקודת המפגש של אסיה, אירופה ואפריקה, עם גישה לנתיבי סחר גלובליים דרך מיצרי סואץ, הבוספורוס וג'בל טארק.

הבית הלבן מקווה להימנע מהכוונת של ספינות מערב אמריקאיות וישראליות או תמיכה בהן, כמו גם התמקדות בבסיסים אמריקאים בעיראק ובסוריה, כדי לשמור על "העמדה הצבאית של מערב אמריקה" הנכונה בכל חלק בעולם. , כפי שמתואר בדוקטרינת הצבא האמריקאי. זה כולל יכולת להגיב במהירות כשצריך, בין אם ביבשה עם בסיסים צבאיים פרוסים או דרך הים עם ספינות חיל הים ופריגטות.

מצגת זו אינה נועדה לרמוז על שליטה תימנית בים התיכון. במקום זאת, היא שואפת להציג את הניסיון המתועד של ההבדלים בין ארצות הברית לישראל בניהול מלחמות שונות. ישראל, שנלחמה במלחמת לבנון השנייה נגד חיזבאללה בניסיון להביס אותם, הבינה מאוחר יותר שההרתעה שלהם נחלשה משמעותית לאחר המלחמה, שכן כללי הלחימה אפשרו לאויב להתקרב בצורה מסוכנת לגבולותיהם. כתוצאה מכך, ישראל עוסקת כעת באופן פעיל בפעולות צבאיות, דבר שלא עשו מאז 2006.

הרהור זה על המצב בתימן יכול לספק תובנה לגבי מצבה העתידי של צנעא. הנוף צפוי להשתנות באופן משמעותי לאחר סערת אל-אקצא, עקב הפילוג הגוברת בין מדינות בעולם. תימן, עם מיקומה האסטרטגי וההתקדמות הצבאית המתמשכת, מילאה תפקיד מכריע בתמיכה בפרויקטים של המדינה ובתנועות התנגדות.