המוסד והשב"כ ותפקידם בקבלת ההחלטות הישראלית

מקובל כי החשש הביטחוני הוא אחד הגורמים המשפיעים על ההחלטות האסטרטגיות, והוא החשש המרכזי של מקבלי ההחלטות ושל הציבור הרחב כאחד.

ביישראל מעריך הפרשן כי החששות הביטחוניים יפחתו בשל השינויים שחלו במיקום הגיאו-אסטרטגי של "ישראל" ובהצלחתה לקבל תמיכה צבאית מארצות הברית. אך המציאות שונה לחלוטין מהנחות אלו, והביטחון נותר החשש המרכזי של הישראלים. חלקם מייחסים זאת לסיבות פסיכולוגיות, הנובעות מתחושת חוסר יציבות פנימית מתמדת. ראש הממשלה לשעבר, לוי אשכול, תיאר את "ישראל" בשנות השישים כ"סםסון האומלל", כלומר האיש שיש לו כוח רב אך הוא מלא בתחושת חוסר יציבות, שגורמת לו לצפות למשהו מסוכן בכל פינה.

החששות הביטחוניים שחווים בישראל הובילו את מקבלי ההחלטות לפיתוח מנגנוני קבלת החלטות לא מאוזנים. אך הם פעלו להקמת כוחות ביטחון המורכבים משירותי המודיעין, משטרת ישראל, משמר הגבול, שירות בתי הסוהר ושומרי הכנסת. שירותי המודיעין כוללים שניים מתוך שלושה ארגוני מודיעין שהקים דוד בן גוריון במרץ 1951, ובפרט את שירות הביטחון הכללי, השב"כ, או השין-בית, והמוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים. במקרים מסוימים עשויים לכלול גם את אגף המודיעין של משרד החוץ הישראלי.

שירות השב"כ

היא יחידת הלחימה בריגול על "ישראל", הוקם על ידי איסר הראל ביוני 1948 על פי הוראות דוד בן גוריון, והוא הגוף הביטחוני המופקד על מתן שירותי ביטחון פנים כלליים. הוא פועל בעיקר בשטחים הכבושים מאז 1967. מאמינים כי הוא כולל שלושה אגפים מבצעיים וחמישה אגפים תומכים. האגפים המבצעיים הם:

    אגף לעניינים ערבים, האחראי על התמודדות עם פעולות "טרור" (פדאיות) ומרידות פוליטיות, ושמירה על רישומים של ערבים המוגדרים כ"טרוריסטים" (פדאים). צוותי השב"כ פעלו יחד עם יחידות "אמן" המוסתרות לדיכוי ההתקוממויות הפלסטיניות. אגף זה פעיל גם בלחימה בזרוע הצבאית של חמאס, גדודי עז א-דין אל-קסאם.
    אגף לעניינים לא-ערבים, פועל במדינות אחרות ומטרתו לחדור למערכות מודיעין זרות, משלחות דיפלומטיות וחקירת מהגרים ממזרח אירופה וברית המועצות לשעבר.
    אגף הביטחון המונע, אחראי על הגנת מבנים ממשלתיים, שגרירויות, מפעלים, אתרים מדעיים, חוות צבאיות וחברת התעופה הישראלית, אל-על.

ראוי לציין כי פעילות השב"כ התרחבה מאז הפלישה הישראלית ללבנון בשנת 1982 לאזורי דרום לבנון.

שירות המוסד

מוסד, היא סוכנות הביון הישראלית, אחראית לאיסוף מודיעין אנושי, מלחמה ב"טרור" ופעולות חשאיות, כולל פעולות חצי-צבאיות והקלת ענייני חברת אל-על במדינות האסורות עליה. המוסד מתמקד בעמים וארגונים ערביים ברחבי העולם, וכן פעל בעבר במדינות הסוציאליסטיות, במדינות המערב ובארגון האומות המאוחדות וארגוניו המתמחים. פעילות "המוסד" מוגבלת לעבודה חשאית מחוץ לגבולות "ישראל", ומשימותיו העיקריות כוללות איסוף מידע על סוגיות פוליטיות, צבאיות וביטחוניות, ביצוע פעולות מיוחדות, התקשרות וקשרים עם סוכנויות מודיעין זרות, וכן התקשרות וקשרים עם "מעגלים חשובים" במדינות שאין להן יחסים דיפלומטיים עם ישראל.

המוסד מורכב משמונה אגפים, בעוד פרטים נוספים על הארגון הפנימי של שירות זה נותרים מעורפלים. האגפים כוללים:

    אגף הקבוצות, האחראי על פעולות ריגול והוא הגדול ביותר, בעל משרדים מחוץ ל"ישראל", חלקם מכוסים בדיפלומטיה ואחרים לא רשמיים. הוא מורכב ממספר משרדים האחראים על אזורים גיאוגרפיים מסוימים ומנהל את ענייני הקצינים המוצבים ב"תחנות" ברחבי העולם והסוכנים העובדים עבורם.
    אגף הקשר והעבודה הפוליטית, מבצע פעילויות פוליטיות והתקשרות עם סוכנויות המודיעין של מדינות ידידותיות ומדינות שאין להן יחסים דיפלומטיים נורמליים עם "ישראל". בתחנות גדולות, כמו פריז, המוסד ממנה שני קצינים מפקחים, המכוסים על ידי השגרירות הישראלית, אחד עובד עבור אגף הקבוצות והשני מבצע פעילויות אגף הקשר והעבודה הפוליטית.
    אגף המבצעים המיוחדים מצדה, מבצע פעולות התנקשות רגישות ביותר, מונע פעולות מתוכננות נגד "ישראל", מבצע פעולות חצי-צבאיות ותורם למלחמות פסיכולוגיות.
    אגף הפעילות הפסיכולוגית, אחראי על תעמולה פוליטית, מלחמה פסיכולוגית ופעולות הונאה צבאית.
    אגף המחקר, אחראי על פרסומים אסטרטגיים כמו דיווחי מצב יומיים, סיכומי שבוע ותמונת מצב חודשית מפורטת. אגף זה מחולק ל-15 מחלקות או משרדים המתמקדים באזורים גיאוגרפיים מסוימים, כולל ארצות הברית וקנדה, מערב אירופה, דרום אמריקה, ברית המועצות לשעבר, סין, אפריקה, מרוקו, אלג'יריה, תוניסיה, לוב, עיראק, ירדן, סוריה, לבנון, סעודיה, איחוד האמירויות הערביות ואיראן. משרד אחד נקרא המשרד "הגרעיני" ומתמקד בנושאים הקשורים לנשק גרעיני.
    אגף הטכנולוגיה, אחראי על פיתוח טכנולוגיות מתקדמות לתמיכה בפעולות המוסד.

ראוי לציין כי בנוסף לגופים שהוזכרו לעיל, ישנם ארגוני מודיעין נוספים המפקחים על כל סוכנויות המודיעין הישראליות. כמו כן, יש לקחת בחשבון את התעשיות הצבאיות, מכוני המחקר האסטרטגי והקצינים בדימוס והפוליטיקאים הקשורים למערכת הצבאית, שכן כל אלו מהווים חלק מהמערך התעשייתי-צבאי.