האם הפרדת המדינות היא דרישה אמריקאית?

בעקבות המלחמה בעזה והפעולות הישראליות שלאחר מכן, נושא פתרון שתי המדינות שב ועלה על הפרק כדרך לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הקהילה הבינלאומית פונה לפתרון זה בעת הסלמת הלחימה והחרפת המשברים. עם זאת, הצעה זו לא הניבה פתרונות מעשיים או מהלך שיוביל ליישום, והצדדים המעורבים בהצעה זו אינם נראים כעת כמתואמים בנושא.

בהקשר זה, פרסם מכון Responsiblestatecraft מאמר שכותרתו "אל תתבלבלו, הלחץ לקראת נורמליזציה קשור בהגמוניה האמריקאית", שתורגם באתר אל-ח'נדאק. המאמר עוסק בנושא פתרון שתי המדינות, הצעה שהנשיאים והפקידים האמריקאים ראו בה את הפתרון האולטימטיבי לסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני, והמונח חזר על לשונם במשך עשרות שנים מאז 1967, אך ללא אסטרטגיות ומדיניות מעשיות. ארה"ב אף הכשילה את המאמצים באו"ם להקמת מדינה פלסטינית. המאמר קושר בין הנורמליזציה בין ערב הסעודית לישראל לפרויקט "שילוב ישראל ברשת הבריתות והשותפויות שמובילה ארה"ב במזרח התיכון", ומוציאה מהחשבון את הקמת מדינה פלסטינית כתנאי לנורמליזציה עם ערב הסעודית.

המאמר המתורגם:

במקום לשאוף לפתרון ארוך טווח לסכסוך הישראלי-פלסטיני, ארצות הברית נותנת עדיפות למטרתה ארוכת הטווח לנרמל את היחסים בין ישראל לערב הסעודית. עם עסקה כזו, הדורשת רגיעה בעזה כדי לערב את ערב הסעודית, ארצות הברית תגביר את דחיקת הפלסטינים לשוליים על ידי שילוב ישראל ברשת הבריתות והשותפויות האזוריות שלה. בהקשר זה, אמר שר החוץ אנתוני בלינקן לקונגרס בחודש שעבר: "אני חושב שאנחנו בשלב שבו ההסכמים הנדרשים בין ארה"ב לערב הסעודית בהישג יד".

הגישה של ארצות הברית

במשך עשרות שנים, ארצות הברית שלטה במזרח התיכון. המפתח לעוצמתה האמריקאית היה רשת הבריתות והשותפויות שמובילה ארה"ב הכוללת את ישראל ומדינות ערב. הדבר מאפשר לארה"ב לפרוס עשרות אלפי חיילים ברחבי המזרח התיכון ולשלוח במהירות כוחות נוספים לאזור.

שר ההגנה לויד אוסטין הסביר בשנת 2021: "זו יתרון אסטרטגי נרחב", בהתייחסו לרשת שמובילה ארה"ב. "אין לה תחרות. ואין לה תחליף".

למרות שהפקידים האמריקאים מתגאים בכוחם, הגישה שלהם הייתה מקור מרכזי לחוסר יציבות, במיוחד ביחסים בין ישראל למדינות ערב. מאז הקמת ישראל בשנת 1948 והנכבה לפלסטינים, מדינות ערב רבות סירבו להכיר בישראל. ישראל ומדינות ערב נלחמו בכמה מלחמות.

הקהילה הבינלאומית העדיפה את פתרון שתי המדינות, שיוצר מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל, אך ארה"ב התנגדה לו בפועל, אפילו תוך תמיכה רטורית בו. ארה"ב התמקדה בשמירה על רשת אזורית שלה, והמשיכה בעסקאות בילטרליות עם מדינות ערב שהיו מעוניינות בכינון יחסים שלווים עם ישראל. עד סוף המאה העשרים, ארה"ב מילאה תפקיד מרכזי בכינון עסקאות עם מצרים וירדן, ששתיהן מקבלות כעת סיוע כלכלי וצבאי נרחב.

רוב מדינות ערב דחו עסקאות כאלה, ודרשו תחילה לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני, אך כמה מהן שינו עמדותיהן במהלך ממשל טראמפ. בהסכמי אברהם, התחייבו כמה מדינות ערביות נוספות לנרמל את היחסים עם ישראל. הן כרתו הסכמים עם ישראל, שהתפתו לעסקאות פרטיות עם ארה"ב.

הפקידים האמריקאים כמעט הסכימו פה אחד להלל את הסכמי אברהם כהישג גדול, אך המבקרים ציינו שההסכמים משמיטים את הפלסטינים. במגזין Foreign Policy הזהיר ג'ון פפר כי יהיה זה לא נבון לאחל לדחיקת הפלסטינים, במיוחד אם יש עניין אמיתי לסיים את "הרג האחים" שהיה הרסני ביותר לישראלים ולפלסטינים.

מעטים מהפקידים התייחסו לחששות כאלה ברצינות. לפני שחמאס ביצע את מתקפתו ב-7 באוקטובר נגד ישראל, ממשל ביידן ניסה להרחיב את ההסכמים על ידי הכללת ערב הסעודית.

אחד הדברים הבולטים ביותר במדיניות ארה"ב הוא שממשל ביידן לא שינה את גישתו מאז 7 באוקטובר. הוא לא רק המשיך בתמיכתו החד-צדדית בישראל, אלא המשיך בתוכניותיו לשלב את ערב הסעודית בהסכמים, תוך שהוא מציין שההסכמים אולי תרמו למשבר הנוכחי.

מטרת התוכניות האמריקאיות

בזמן שממשל ביידן רדף אחר שאיפותיו האימפריאליות, הפקידים התעקשו שהיחסים בין ישראל לפלסטינים חייבים להשתנות. הם אומרים כי ללא הסדר חדש, מעגל האלימות יימשך. יהיו מה שבלינקן כינה "מעגלי אלימות והרס ומוות וחוסר ביטחון אינסופיים".

למעשה, ממשל ביידן התעקש כי הוא תומך בפתרון שתי המדינות. פקידים בממשל אומרים כי תוכניותיהם לנרמל את היחסים בין ישראל לערב הסעודית יובילו בסופו של דבר להקמת מדינה פלסטינית. הם אף תומכים בתוכניות הפסקת האש בעזה, צעד שמגיע לאחר שהכירו בכך שערב הסעודית זקוקה כעת לתקופת רגיעה ודרך להקמת מדינה פלסטינית בכדי להיכנס להסכם.

עם זאת, ממשל ביידן הבהיר כי הוא מתנגד להקמת מדינה פלסטינית ברת-קיימא. מאחר שהיא הכשילה את המאמצים באו"ם להקמת מדינה פלסטינית, היא פעלה להטלת מגבלות על פלסטין.

אחד מהיעדים המרכזיים של ממשל ביידן הוא הגבלת הביטחון של פלסטין. פקידי הממשל מתעקשים שכל מדינה פלסטינית עתידית חייבת להיות מפורזת.

הנשיא ביידן אמר מוקדם יותר השנה: "ישנם סוגים שונים של פתרונות שתי מדינות". "ישנן מספר מדינות חברות באו"ם... שאין להן צבא משלהן. מספר מדינות שיש להן מגבלות... ולכן אני חושב שיש דרכים שזה יכול לעבוד".

ממשל ביידן גם דורש שלישראל יהיה מילה בהקמת מדינה פלסטינית. הוא דורש שהפלסטינים ינהלו משא ומתן עם הישראלים, על אף שהממשלה הישראלית והציבור הישראלי מתנגדים לפתרון שתי המדינות.

כשבלינקן נחקר בקונגרס בחודש שעבר על תוכניות הממשל לנרמל את היחסים בין ישראל לערב הסעודית, הוא ציין תנאי נוסף, כי כל עסקה לא תוביל להקמת מדינה פלסטינית מיידית. למעשה, בלינקן ציין שחזון ארה"ב לדרך ארוכה יותר למדינה פלסטינית אינו מכוון למימוש שאיפות העם הפלסטיני.

למעשה, ממשל ביידן עדיין מתמקד במטרה לשלב את ישראל ברשת הבריתות והשותפויות שמובילה ארה"ב במזרח התיכון, בדיוק כפי שניסה לעשות לפני 7 באוקטובר. במקום לנסות להשיג פתרון שתי המדינות שיכול לסיים את מה שכינה נציג ארה"ב לאחרונה "75 שנות סבל", הממשל פועל לנצל את המשבר הנוכחי לטובת חיזוק ההגמוניה האמריקאית, ללא קשר לתוצאות על הפלסטינים.

הסנאטור ואן הולן הודה בכך כשאמר: "למרות העובדה שאנו אומרים את המילים הללו (פתרון שתי המדינות), מעולם לא טיפלנו במדיניות שלנו ובשימוש שלנו בכוח להשיג זאת".