12:16 זמן קודס הכבושה
הנאום של ההתגייסות התבסס על הצגת תמונה מוגזמת מאוד של חמאס, כאויב בלתי מנוצח ובעל יכולות המאיימות על המדינה ופועלות לעקירת ישראל ולהשמדתה, בידיעה שהפער ביכולות הלחימה, הטכניות והצבאיות אינו ניתן להשוואה בין שתי החזיתות. המטרה של מנהיגי ישראל כאן הייתה להעצים את דמות האויב כדי להפחיד את החיילים, ובכך להבטיח את שמירתם במצב של מוכנות והמתנה להתמודדות.
המנהיגים הארבעה (ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון יואב גלנט, הרמטכ"ל הרצי הלוי ודובר צה"ל דניאל הגרי) ניסו תמיד להעניק לחיילים מורל באמצעות תזכורת על ההישגים שהשיגו בשטח, כגון תקיפות על ההתנגדות והתנקשות במאות לוחמים והרס כל התשתיות החיוניות, אך הישגי המדינה הם למעשה מעשים של פראיות ופשע והרס.
לעיתים הם נקטו בשקרים ובתעמולה, במיוחד כשהצהירו על דאגתם להימנע מפגיעה באזרחים ועל "מוסריות" הצבא הישראלי המפוברקת, ורציחתם של חצי ממנהיגי חיזבאללה!
התוצאות הראו שנתניהו הוא הפעיל והמתגייס ביותר בנוגע למצבי ההתעוררות שהוא יוזם, בניגוד לשר הביטחון השקט יותר, אף על פי ששניהם שווים בתוכן המגייס. כך גם לגבי הרמטכ"ל שכחלק מתפקידו נדרש ליצור תמריצים ומוטיבציה לחייליו, בעוד שהגרי דורג אחרון מבחינת גיוס כוחות משום שנאומיו התבססו רק על הצגת הישגים בשטח והודאה בחוסר יכולת לחסל את חמאס, הודאה שהיוותה מהפך במונחי ההתגייסות ונאומי ההתעוררות.
ממצאים ומסקנות:
- במלחמה הישראלית בחודש התשיעי עליה הוכרזה על ידי המדינה הזמנית על רצועת עזה, אחרי הקרב טבח אל-אקצה שהחל ב-7 באוקטובר 2023, ניתן לזהות את הנאום המגייס שאפיין את נאומי המנהיגים הצבאיים, ולהתמצת בכך:
- שום מטרה ממטרות המלחמה לא הושגה, על אף ההצהרות והנאומים הרבים שניסו לבסס הישג כלשהו או לקדם השגת מטרות. מה שישראל השיגה הוא רק המשך המלחמה והתעקשות שלא להפסיקה, ואתגר לכל העולם, עם עודף של פראיות ואלימות מדממת והשמדה שהפחידה סרטי אימה ודמיון.
- החייל הישראלי עדיין מוכן להיכנע לפקודות מפקדיו. התגובה קיימת אף אם יש בה מעט רטינה או ביטוי אי נוחות (אצל חלק).
- כל נאומי ההתגייסות והמונחים המגייסים לא השפיעו על החלטת החרדים שלא להצטרף לצבא או להילחם. כל מונחי ההתגייסות אינם מעניינים אותם כלל. זה יישאר נושא למחלוקת גדולה בין השכבות החברתיות בתוך המדינה הזמנית, כל עוד החילונים מחשיבים עצמם היחידים שמגנים על המדינה, בעוד האחרים משתמטים ואינם סובלים מהשלכות ישירות של המלחמה.
- ההתגייסות ההסתה יצרה יותר שנאה במילים ובמעשים (לראשונה מזה שנים החיילים מתגאים במעשים פליליים, מצטלמים ומפרסמים ללא כל עכבה!).
- המעשים הפראיים שביצעו חיילי הכיבוש במהלך מלחמת טבח אל-אקצה, בכמות ובאיכות, העידו על מגמה יותר מדממת ופראית אצל החיילים, כלומר נאומי הגיוס הניבו תוצאות חיוביות מבחינת המנהיגים הישראלים.
- נתניהו וגלנט היו קשוחים יותר מהלוי והגרי. דבריהם היו מדודים ומחושבים. קצב נאומיהם או הנקודות שעליהן התרכזו לא השתנו מאז ההתחלה, והם התעקשו מהיום הראשון להמשיך את המלחמה ולהאריך את משכה, ושמרו על אותו רמת איום ואתגר. לעומתם, קרס הרמטכ"ל הלוי כשהוא ראה עצמו אחראי למה שקרה, כדי להציג את מהפך הנאום ברור ומפורש עם דובר צה"ל דניאל הגרי שהפך על עצמו ועל דבריו ועל כל הבטחותיו הקודמות.
- נאומי ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל לא הפחיתו מסבל הקצינים והחיילים בצבא השחוק מזה תשעה חודשים.
- נאומי ההתגייסות וההסתה לא הצליחו למנוע הפסדים חומריים ונפשיים לצבא הכיבוש ולא עזרו להפחית מהצטברות ההרוגים, הפצועים והחולים הנפשיים בתוך המדינה הזמנית.
- הנאומים האלה לא מצאו פתרונות לצורך בגיוס 300 אלף אנשי מילואים, וצבא צריך לגייס עוד כ-50 אלף.
- הנאומים האלה לעיתים התבססו על הערכות אסטרטגיות שגויות, שגרמו לטעויות בשטח הקרב, ואיפשרו לחמאס להנחית מכות כואבות לצבא הישראלי.
- הנאומים האלה לא מנעו פילוגים והתפטרויות בקרב ההנהגות הישראליות. (ראש אגף המודיעין הצבאי הקודם תמיר היימן אמר שישראל קרובה לבידוד פוליטי, והלגיטימציה שלה הסתיימה והישגי המלחמה נשחקו).
- לאחר כל האיומים וההבטחות שהצהירו מנהיגי המלחמה בנוגע לחמאס וההשמדה שלה, והסיום שלה, חבר המועצה למלחמה הקודם איזנקוט הצהיר כי "חמאס" היא רעיון שנלחם בו שנים רבות קדימה (אותו רעיון שהצהיר דניאל הגרי דובר צה"ל) ולא ניתן להבטיח השגת ניצחון קרוב על חמאס ואז להאשים את הצבא באי השגת זאת.
- לאחר תשעה חודשים: המנהרות עדיין פועלות, סינוואר חופשי, ולישראל אין שום רעיון לגבי "היום שאחרי" המלחמה, והחזית הצפונית עם חיזבאללה מתפתחת טכנית ולוגיסטית.
סופר: חדר העריכה
