תמיר היימן: יום חיזבאללה יגיע, אבל לא עכשיו

המנכ"ל של המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS), האלוף במילואים תמיר היימן (ששימש כראש אגף המודיעין בצה"ל בין השנים 2018 ל-2021), מסביר במאמר שפורסם בעיתון "The Jerusalem Post" על החשיבות של סבלנות אסטרטגית מול חיזבאללה. לטענתו, על ישראל להימנע מיציאה למלחמה מול הארגון עד לתיקון הכשלים הנוכחיים, ייצוב הנהגתה ושיפור מעמדה האזורי והבינלאומי. היימן מדגיש שעל ישראל להעריך את האתגרים וליישם את הלקחים בעת עיצוב תגובתה.

המאמר:

למרות ההישגים האחרונים, כמו ניסיון ההתנקשות במנהיג הצבאי של חמאס מוחמד דף, ישראל עדיין מתמודדת עם אתגרים אסטרטגיים, לא רק בעזה אלא גם בצפון, שם יש עדיין פינוי של יותר מ-60,000 תושבים, שם הטילים הפכו לאירוע יומיומי והכלכלה במצב של התדרדרות. כדי להתמודד עם האיום מצד חיזבאללה ולהבטיח את הגבול הצפוני של ישראל, חשוב להבין את הקשרים של קבלת ההחלטות ברמה הבינלאומית והמקומית.

ניתוח הלקחים שנלמדו מהמלחמה הנוכחית בעזה הוא קריטי להשגת היעדים של ישראל בצפון, תוך הקטנת הזמן והעלויות.

ברמה הבינלאומית, מעמדה האזורי של ישראל ומעמדה הצבאי מתדרדרים, מלווה בעלייה גלובלית באנטישמיות ובידוד עולמי גובר של המדינה היהודית.

במקביל, איראן ובעלות בריתה לוחצות על ישראל דרך חיזבאללה. בעוד התמיכה הטקטית של ארה"ב נותרת חזקה, התמיכה הדיפלומטית נראית פחות בטוחה, מה שמשקף סדקים אפשריים ביחסים האמריקאים-ישראליים עבור אלה שמביטים מהצד.

ברמה הפנימית, ישנם סימנים למשבר בהנהגה בתוך ישראל; עייפות בקרב חיילי המילואים, עלייה באי-האמון בממשלה; שחיקת האמון בהנהגה הצבאית הישראלית וביכולות המודיעיניות שלה, והתחושה של צמצום יכולת ההרתעה - כל אלה נושאים חשובים במיוחד, במיוחד במקרה של מלחמה כוללת בצפון.

במקביל, יש צורך דחוף לשחזר את הביטחון והחיים הנורמליים של תושבי צפון ישראל. לכן, לפני פתיחה במלחמה רחבת היקף נגד חיזבאללה בלבנון, על ישראל להעריך את האתגרים ואת חשיבותם והלקחים הנחוצים שעליה ליישם בעת עיצוב התגובה.

האתגרים שישראל מתמודדת עמם

האתגר הראשון הוא הבידוד והדאגה לאובדן התמיכה האמריקאית.

ברמה הבינלאומית, ישראל מתמודדת עם משבר דומה לזה של רוסיה - שם נתפסת כתוקפן - בעוד אוקראינה והפלסטינים נתפסים כקורבנות.

התקפת חמאס על ישראל אינה משנה את הנרטיב הזה, ואפילו תומכי ישראל מבקרים את תגובתה הצבאית "הלא פרופורציונלית" נגד חמאס וקוראים לסיום המלחמה.

החשיבות: תלותה של ישראל בשרשראות האספקה העולמיות היא קריטית לכלכלתה ולמאמץ המלחמתי שלה, והפרעות עשויות לסכן את שניהם. הבטחת יציבות שרשראות האספקה, במיוחד בתמיכת ארה"ב, היא חיונית.

בעוד שמבצעים מוגבלים בלבנון עשויים שלא להכביד על הסדר זה, עימות מורחב ידרוש תמיכה מובטחת מראש.

האתגר השני הוא "התשישות האסטרטגית של המאבק". ישראל מתמודדת עם לחץ של מלחמה מתמשכת לאחר עימות ממושך שכבר התקיים.

העימות עם עזה, שתוכנן כמלחמה ארוכה, סוטה מהדוקטרינה הביטחונית הישראלית של מחזורי לחימה קצרים. זה נחשב הכרחי כדי להשיג את היעדים השאפתניים למרות המגבלות הצבאיות.

אבל בניגוד לארה"ב, ישראל היא לא מעצמה עולמית, אלא מדינה קטנה עם כוחות מילואים החיוניים גם לכלכלתה.

מלחמה בלבנון תדרוש גיוס המוני של חיילי מילואים, מה שישפיע בצורה קשה על הכלכלה ואולי יוביל למשבר בתוך צה"ל.

החשיבות: ישראל חייבת להבטיח שכל מלחמה תסתיים במהירות, בין אם על ידי שימוש בכוח מרבי בזמן הקצר ביותר עם מתקפה מפתיעה, או על ידי הגדרת מטרות מלחמה צנועות.

מבחינה צבאית, האפשרות הראשונה היא הטובה ביותר; מבחינה דיפלומטית, האפשרות השנייה היא הניתנת ליישום ביותר. לשתיהן יש חסרונות: קמפיינים מוגבלים עלולים להתרחב ללא שליטה, מה שמשאיר את הרגשות הצבאיים והציבוריים מרירים עקב ההזדמנויות שהוחמצו כפי שראינו לאחר מלחמת לבנון השנייה.

ומנגד, שימוש בכוח מרבי והשגת יעדים שאפתניים עלולים להוביל לנפגעים רבים בקרב אזרחים ולנזקים חמורים לתשתיות, כמו גם להאשמות בחוסר לגיטימציה בינלאומית.

האתגר השלישי הוא השגת ניצחון בו-זמני בשתי חזיתות. דוקטרינת צה"ל היא להגן על ישראל בכל החזיתות, תוך מתן עדיפות להבסת אויביה לפי רמת האיום, שכן פתיחת מלחמה בשתי חזיתות מובילה לחלוקת המשאבים והיא לא רצויה. במלחמה המתמשכת מול חמאס, ייתכן שצה"ל ייאלץ לפעול בצפון לפני שתסתיים בעזה, מה שמסכן את הכישלון בהשגת ניצחונות מכריעים ומוביל למלחמות התשה ארוכות טווח בשתי החזיתות.

החשיבות: כדי להשיג ניצחון מכריע באחת החזיתות, על ישראל לעצור את הלחימה בחזית השנייה, בין אם על ידי האצת השגת ניצחון מכריע בעזה - אולי באמצעות גיוס מילואים נוסף או כיבוש עזה והטלת משטר צבאי כדי להביס את חמאס באופן מכריע - או סיום מלחמת עזה והכרזה על הישגים קיימים עם משא ומתן על שחרור בני הערובה.

אם הממשלה הישראלית לא יכולה לבחור, עליה להימנע מפתיחת מלחמה מול חיזבאללה בצפון. במקרה כזה, מלחמת התשה, פחות ממלחמה כוללת, היא הרע במיעוטו.

המלחמה מתנהלת בשתי חזיתות - הצבאית והדיפלומטית.

ביחס למלחמה בעזה, התנהל ויכוח האם יש להגדיר את המצב לאחר המלחמה לפני התמרון הקרקעי. הציבור הרחב חש שהזמן מוקדם מדי, ונראה שהממשלה הסכימה לכך, תוך מיקוד בפירוק חמאס לפני קבלת החלטה על סיום המלחמה.