וושינגטון פוסט: איחוד האמירויות מנסה ליישם את "הסכם אברהם" בעזה

דייוויד איגנטיוס מאשר במאמרו שפורסם בעיתון "וושינגטון פוסט" האמריקאי, ושתורגם על ידי אתר אל-חנאדק, את מה שציינו אמצעי התקשורת האמריקאיים והישראלים לאחרונה: תוכנית אמירתית ליום שאחרי בעזה, שדומה מאוד לתוכנית של שר הביטחון הישראלי יואב גלנט. סביר שהממשל האמריקאי וממשלת ישראל יסכימו עליה.

דבר זה מראה עד כמה מעורבת האמירות במה שקורה בעזה, למרות התחפשותה לעיתים מאחורי "יוזמות הומניטריות". מנהיגי אבו דאבי משווקים פרויקטים שמפצים על ההפסדים הצבאיים של ישראל במישור הפוליטי. אך ההתנגדות הפלסטינית בוודאי תצליח לסכל כל פרויקט פוליטי כזה, ואולי הסכם בייג'ינג יהיה אבן יסוד בכך.

המאמר

בזמן שראש הממשלה בנימין נתניהו התכונן לנאומו בקונגרס ביום רביעי, שגרירו הדיפלומטי הבכיר ניהל בשקט דיונים עם איחוד האמירויות וארצות הברית על כמה הצעות חדשניות ל"יום שאחרי" בעזה.

הדיפלומטים דנו בתפקיד הרשות הפלסטינית "הרפורמית" ובהזמנת מדינות ערב, אירופה והעולם המתפתח לספק כוחות במסגרת "מנדט ייצוב" בעזה. כמו כן, הם דנו ברשימת המנהיגים הפוטנציאליים החדשים לרשות הפלסטינית, בראשם ראש הממשלה לשעבר סלאם פיאד.

בשל גינויו הקודם של נתניהו את הרשות הפלסטינית וסירובו להציע תוכניות מפורטות ליום שאחרי, ייתכן שדיונים אלו יהיו חשובים. אך כפי שקורה בכל היבט אחר של הטרגדיה בעזה, מאמץ זה עשוי לעורר תקוות שווא לפריצת דרך קרובה – בעוד המציאות בשטח נותרת מלחמה אכזרית.

משתתפי הערוץ האחורי המשולש קיימו פגישה מרכזית בשבוע שעבר באבו דאבי. המארח היה השייח' עבדאללה בן זאיד אאל נהיאן, שר החוץ של איחוד האמירויות. הצטרפו אליו רון דרמר, יועצו הקרוב של נתניהו, וברט מקגורק, מנהל מדיניות המזרח התיכון במועצה לביטחון לאומי של הנשיא ביידן.

יוזמה זו קודמה על ידי האמירתיים, שפיתחו מערכת יחסים של אמון עם ישראל ונתניהו במהלך המשא ומתן על הסכמי אברהם ב-2020 בסוף כהונת הנשיא דונלד טראמפ. במובן מסוים, ניתן לתאר את הדיאלוג הזה כ"החייאת הסכמי אברהם".

גורמים ערבים, ישראלים ואמריקאים החליפו פרטים על הדיונים אך ביקשו להישאר בעילום שם בשל רגישותם. אתר Axios דיווח לראשונה על פגישת אבו דאבי ביום שלישי.

אחד הגורמים הסביר שהאמירתיים יזמו את הפגישה בגלל תסכולם מהיעדר חשיבה יצירתית לגבי עזה לאחר המלחמה. עבדאללה העלה רעיונות לגבי ניהול העניינים הביטחוניים והפוליטיים לאחר סיום המלחמה, אותה מכנה ממשל ביידן "השלב השני" של תכנית הפסקת האש. איחוד האמירויות סיכמה את רעיונותיה במסמך שנשלח לבית הלבן ביום שלישי.

עיקר ההצעה של איחוד האמירויות הוא שהרשות הפלסטינית "הרפורמית", כגוף השלטוני המוכר בינלאומית בעזה, תזמין שותפים בינלאומיים לתמוך בביטחון ובסיוע ההומניטרי בעזה במסגרת "מנדט ייצוב" שעשוי להימשך עד שנה. האמירתיים מעדיפים את פיאד, ראש ממשלת הרשות הפלסטינית בין השנים 2007-2013, כמנהיג מאמצי הרפורמה. נראה שהישראלים מוכנים לקבלו. פיאד לא הגיב לבקשת תגובה ביום שלישי.

ההצעה של איחוד האמירויות קובעת שהרשות הפלסטינית תבקש תמיכה צבאית ומודיעינית ממספר מדינות. למרות התנגדותו הקשה הקודמת של נתניהו לרשות הפלסטינית, נטען כי דרמר העביר שישראל עשויה לקבל גישה זו במובלע.

בין המדינות הערביות שמציעות שירותי ביטחון פוטנציאליים מצויות מצרים, מרוקו, קטאר ואיחוד האמירויות עצמה. הצדדים דנו בתמיכה ביטחונית אפשרית ממדינות לא ערביות, כולל איטליה, רואנדה, ברזיל, אינדונזיה ואולי מדינה מובילה במרכז אסיה. ארצות הברית תספק פיקוד ושליטה ותמיכה לוגיסטית מבסיס סמוך במצרים. החלק השנוי במחלוקת של התוכנית הוא התמיכה החמושה מקבלני ביטחון מבוססי ארצות הברית.

קבוצת הערוץ האחורי דנה בחיפוש אחר תמיכה לכוח ייצוב זה מהעצרת הכללית של האו"ם, ולא מהמועצה לביטחון, שם היא עלולה להתמודד עם וטו רוסי או שיתוק במשא ומתן. תקופת הייצוב הראשונית תלווה ב"מנדט לשיקום" שעשוי להימשך שנים.

איחוד האמירויות הציגה במסמך את רעיונותיה המרכזיים בפירוט: לאחר סיום הלחימה, הרשות הפלסטינית "הרפורמית" תפרסם את קריאתה לספקי שירותי הביטחון. ישראל מסכימה שלא לחבל במאמצים אלה בעזה על ידי נקיטת צעדים פרובוקטיביים בגדה המערבית שעלולים להבעיר את המצב הביטחוני שם. האמירתיים מקווים גם שארצות הברית תשפר את "מפת הדרכים" להקמת מדינה פלסטינית בסופו של דבר, למרות שישראל לא תתמוך בכך.

התוכנית של איחוד האמירויות מדמיינת הרחבה הדרגתית של הביטחון הנתמך בינלאומית, שעובר מצפון לדרום בעזה, אזור אחר אזור. גישה זו דומה להצעתו של שר הביטחון הישראלי יואב גלנט לגבי "הבועות" הביטחוניות, אם כי השליחים לא משתמשים במונח זה. למרות שנתניהו דחה את הצעת גלנט בפומבי, מעורבותו של דרמר מצביעה על כך שהוא עשוי להיות מוכן לקבל גרסה מותאמת שלה.

האמירתיים מילאו תפקיד גובר בעזה, בהקמת בית חולים שם ובמאמצים הומניטריים נוספים. הם ניצלו רשת של תומכיו של מוחמד דחלאן, בכיר לשעבר ברשות הפלסטינית מעזה שחי באבו דאבי מאז עליית חמאס לשלטון. גורמים מסרו שדחלאן, דמות שנויה במחלוקת בחוגים פלסטיניים, אינו מתכוון לחזור לרצועה. אך איחוד האמירויות מקווה שהוא ימשיך לנצל את רשת תומכיו הוותיקים מאחורי הקלעים, כך אמרו לי גורמים רשמיים.

בהתחשב בבוזו הקודם של נתניהו לתכנון ליום שאחרי, טוב שצוותו מתמודד סוף סוף עם נושאים אלו ברצינות. אך הדרישה האמיתית בעזה – התנאי הבלתי נמנע, היא סיום אמיתי וקבוע של המלחמה. דיאלוג אבו דאבי, למרות שהוא מעודד, לא עשה דבר עד כה להשקיט את היריות.