8 נושאים אסורים על ידי צנזורה צבאית ישראלית

דו"ח זה, שפורסם באתר "המיירט", חושף את פעולות יחידת המעקב בצבא הישראלי ואת השפעתה על התקשורת הישראלית והזרה כאחד, במיוחד בתקופות מלחמה והסכסוך טופאן אל-אקצא.

הצגת דו"ח זה היא מסמך שפורסם באנגלית על ידי מפקד יחידה זו, האוסר על התקשורת לפרסם כל דבר הקשור ל-8 נושאים הנוגעים למלחמה ולצבא הכיבוש.

לפי מסמך שהגיע לידי The Intercept, אמצעי הלחימה של צבא ההגנה לישראל, ההדלפות ממועצת הביטחון וסיפוריהם של אנשים המוחזקים כבני ערובה על ידי חמאס הם בין 8 הנושאים שאסור לתקשורת לפרסם בישראל.

המסמך, שהוא צו צנזורה שהוציא הצבא הישראלי על כלי התקשורת כחלק ממלחמתם נגד חמאס, מעולם לא פורסם בעבר. בנוסף, הפתק, שנכתב באנגלית, היה פעולה נדירה שננקטה על ידי סמל הצבא הישראלי המשרת בצבא הישראלי למעלה משבעים שנה.

מייקל עומר מן, העורך הראשי לשעבר של המגזין הישראלי +972 וכיום מנהל המחקר של ישראל-פלסטין בדמוקרטיה בעולם הערבי עכשיו - DAWN, קבוצת הסברה אמריקאית, הצהיר כי התקשורת הייתה מחויבת ו בעבר נשלחו רק לאנשים ספציפיים.

הצו, שכותרתו "מבצע חרבות ברזל, הנחיות ראש הצנזורה הישראלי לתקשורת", אינו מתוארך אך מתייחס בבירור למבצע חרבות ברזל, המבצע הצבאי הישראלי המתמשך בעזה, המעיד על כך שהוא הוצא לאחר שחמאס תקף את ישראל ב-7 באוקטובר. הצו נושא את חתימתו של תא"ל קובי מנדלבליט, ראש הפיקוח בצבא ההגנה לישראל. המפקח הצבאי הישראלי לא הגיב לבקשת תגובה על המזכר. ה-Intercept השיג את המסמך מגורם שרכש אותו גם מהצבא הישראלי. מסמך דומה ניתן למצוא באתר ממשלת ישראל. המסמך קורא לארגוני תקשורת להגיש את כל החומרים הקשורים לפעילות צבא ההגנה לישראל וכוחות הביטחון הישראליים לצנזורה לפני השידור. כמו כן, הוא מורה לאנשי הצוות, במיוחד אלה בדסק החדשות וכתבי השטח, להכיר את תוכן המכתב.

המסמך זיהה 8 נושאים שהתקשורת אינה יכולה לפרסם ללא קבלת אישור מראש מהמפקח הצבאי הישראלי. נושאים אלו מכסים עניינים פוליטיים חשובים בישראל ובקנה מידה בינלאומי. הם כוללים את המבוכה הפוטנציאלית שנגרמה מחשיפת כלי הנשק של ישראל או כאלה שיוצאו מחמאס, דיונים מישיבות הקבינט הביטחוני וסוגיית החטופים הישראלים בעזה. נושא זה זכה לביקורת משמעותית מצד ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו, שלדעתו טופל בצורה גרועה.

התזכיר כולל גם איסור דיווח על הפרטים של פעולות הצבא והמודיעין הישראלי, התקפות הרקטות על מקומות חשובים בישראל, התקיפות האלקטרוניות וביקורים של גורמי צבא בכירים בשדה הקרב . החששות בנוגע לפוליטיזציה של השליטה הצבאית אינן רק הנחות. בנוסף, הצנזורה הישראלית השמיעה לאחרונה את תלונתם על כך שנתניהו הפעיל עליהם לחץ לדכא אמצעי תקשורת מסוימים ללא הצדקה תקפה, האשמה שנתניהו הכחיש.לדברי ג'יי לורי, עמית מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, למעלה מ-6,500 מאמרים חדשים היו נתונים לצנזורה מלאה או חלקית של ממשלת ישראל מאז החלה המלחמה בחמאס. מספר זה, כפי שדיווחה לורי, גבוה בערך פי ארבעה מאשר לפני המלחמה ומתבסס על דיווח של ארגון השקיפות הישראלי "שקוב" שהסתמך על בקשות חופש המידע. עם זאת, לא ניתן לקבוע במדויק את מספר הדיווחים המצונזרים בפועל בשל השכיחות של צנזורה עצמית בקרב עיתונאים ישראלים. מומחים טוענים שהצנזורה העצמית הלא רשמית הזו היא שנותנת לצנזורה בישראל את כוחה.

דו"ח משנת 2022 על זכויות אדם בישראל ובשטחים הפלסטיניים הכבושים עמד בפני שליטה צבאית, כאשר שני עיתונים בערבית במזרח ירושלים הכבושה נבחרו. העורכים והעיתונאים של פרסומים אלה דיווחו על צנזורה עצמית בשל חשש לנקמה מצד הרשויות הישראליות. עיתונאים זרים העובדים בישראל חייבים לקבל אישור מהממשלה ולהצהיר על עמידתם בצנזורה, מה שמצביע על כך שההנחיות למלחמה הנוכחית בעזה נועדו לתקשורת המערבית. בעוד מערכת הצנזורה כבר לא קיימת רשמית, גוף לא רשמי עדיין מחזיק בהשפעה.

למרות הסמכויות רחבות ההיקף המוענקות לצנזור על פי חוק, עצמאותם הפוליטית והשליטה העצמית מבדילות אותם ממדינות אחרות באזור. עומר מן קובע כי צנזורה עצמית נפוצה בקרב עיתונאים בישראל, מה שמוביל לחוסר דיווח על סיפורים מסוימים. חוסר הסיקור הזה בולט במיוחד לגבי הסכסוך בעזה והשפעתו על הפלסטינים, דבר המדאיג.

צנזורה עצמית וחשאיות רווחות ביחידת הסמל הצבאית הישראלית, הממוקמת במסגרת מינהלת המודיעין הצבאי של צבא ההגנה לישראל. על היחידה מפקד ראש השליטה, קצין צבאי שממונה על ידי שר הביטחון. רוב הליך הצנזורה נותר חשאי, כאשר דיוני הוועדה והתכתובת בין התקשורת והצנזורה נשמרים בסודיות. כשנשאל על הסודיות סביב הפעולות הללו, עיתונאי מערבי המתגורר בישראל ובפלסטין ציין שזה בגלל שזה מביך."כדי לקבל ויזה כעיתונאי, אתה צריך לקבל אישור מה-GPO" - לשכת העיתונות הממשלתית - "ולכן אתה צריך לחתום על מסמך שאומר שתעמוד בצנזורה", אמר עומר מן. "זה כשלעצמו עלול להיות מנוגד להנחיות האתיות של המקצוע".

עם זאת, עיתונאים רבים חותמים על המסמך. בעוד סוכנות הידיעות AP, למשל, לא הגיבה לפנייתו של The Intercept לגבי האם היא משתפת פעולה עם צנזורה צבאית, כלי חדשות פרסמו בעבר דיווחים בנושא, לרבות הכרה בכך שהיא מצייתת להנחיה.

"סוכנות הידיעות AP, כמו ארגונים אחרים, הסכימה לציית לכללי הצנזורה, שהם תנאי לקבלת אישור לפעול כארגון תקשורת בישראל", כתבה הסוכנות במאמר מ-2006. "צפויים מהכתבים לפקח על עצמם ולא לדווח על חומר אסור".

בתשובה לשאלה האם היא מילאה את הנחיות הצנזורה הצבאית הישראלית והאם עמידתה השתנתה מאז תחילת המלחמה, אמר אזהר אל-פאדל מירנדה, מנהל התקשורת של הוושינגטון פוסט, ל-The Intercept באימייל: "איננו מסוגלים לחלוק תפיסות. .” , והוסיף כי "איננו דנים בהחלטות העריכה שלנו בפומבי".

הניו יורק טיימס אמר ל-The Intercept: "הניו יורק טיימס מכסה באופן עצמאי את מלוא היקף הסכסוך המורכב הזה. אנחנו לא מספקים סיקור לצנזורה הצבאית הישראלית". (רויטרס לא הגיבה לשאלות של The Intercept.)

עיתונות זרה המשתפת פעולה עם הצנזורה כפופות לאותה שיטה: סיפורים רבים אינם עוברים צנזורה, אך חלק מהנושאים ראויים לדיווח. "הם יודעים שהם צריכים להעביר דוחות פיקוח שהם רוצים שיתפרסמו בנושאים מסוימים", אמר לורי. "יש נושאים שהתקשורת יודעת

שדורשים אישור צנזורה". עם זאת, אחד הדברים שהופכים את צו הצנזורה בשפה האנגלית ליוצא דופן הוא ההתייחסות הגלויה של הצו למלחמת חמאס. "מעולם לא ראיתי את זה בעבר במלחמה מסוימת," אמר לורי.

נושא רגיש ידוע לשמצה בישראל הוא הארסנל הגרעיני הסודי של המדינה. בשנת 2004, עיתונאי ה-BBC סיימון ווילסון ראיין את מרדכי ואנונו, מלשן גרעיני שזה עתה שוחרר מהכלא. הצנזורה הישראלית דרשה לתמלל את הראיון, אך ווילסון לא נענה.

לאחר מכן נאסר על וילסון לחזור, וממשלת ישראל דרשה התנצלות. בתחילה, ה-BBC סירב להציע אחד, אך ענקית החדשות העולמית הפסיקה בסופו של דבר.

הוא מאשר כי לאחר הראיון עם ואנונו, התקשרו אליו הצנזורים וביקשו ממנו למסור את הקלטות. הוא לא עשה זאת. ה-BBC אמר בהתנצלות שהוא מתחרט על הקשיים שהדבר גרם. "הוא מתחייב לעמוד בתקנות בעתיד ומבין שכל הפרה נוספת תגרום לביטול הויזה שלו".

ההתנצלות, כמו חלק גדול מפעולות הצנזורה האחרות, הייתה אמורה להישאר סודית, לפי סיפור של גרדיאן משנת 2005, אך ה-BBC פרסם אותה בטעות באתר האינטרנט שלה, לפני שהסיר אותה במהירות.