נשק נגד שריון עדיף על הנשק הישראלי המשוריין

מתחילת קרב טופאן אל-אקצא, אין להכחיש שהנשק נגד השריון שהיה בידי ההתנגדות הפלסטינית והלבנונית עלה במספרם על כלי הנשק הישראליים. במהלך מבצע טופאן אל-אקצא, חמאס ביצע בעקביות התקפות מדויקות וקטלניות על כלי רכב משוריינים שונים המשמשים את צבא הכיבוש הישראלי, במיוחד טנקי הדור החמישי המתקדמים של מרכבה - ברק.

עם זאת, בדרום לבנון, הנשק נגד השריון של חיזבאללה, שזכה לתהילה במהלך מלחמת תמוז 2006 על יעילותו נגד הדור הרביעי של מירכבה, פעל על ידי התמקדות ספציפית במערכות המעקב והסיור הישראליות המוצבות לאורך הגבול בין לבנון לפלסטין. המשמעות של הכוונת מערכות אלו היא מכרעת בדיוק כמו הכוונת כלי רכב ממוגנים סמויים, שההתנגדות האסלאמית בלבנון תוקפת ישירות בכל פעם שהם נראים לעין.

הישות הכובשת רואה בנשק המשוריין שלה מרכיב בסיסי בפעולות הקרקע בזמן מלחמה, וכתוצאה מכך הוא נמצא בפיתוח מזה שנים רבות ונגרמו לו הוצאות של מיליוני דולרים. ב-2011 הדגיש אהוד ברק את המשמעות של קידום נשק זה במהלך כהונתו כשר הביטחון. הוא הביע סנטימנט זה לאחר שוועדת השרים אישרה תוכנית לשיפור נושאת השריון "טייגר" לחיילים, וקבעה כי החלטה זו מאשרת עוד יותר את חשיבותם של כוחות קרקע משוריינים בטיפול בסכסוכים עתידיים ובחיזוק היכולות של צבא ההגנה לישראל בלוחמה יבשתית.

כתוצאה מכך, תנועות ההתנגדות בארץ ישראל ובלבנון השתמשו בהצלחה בכלי נשק שונים, החל מטיל יאסין 105, לאחר מכן התקדמו למטען הפעולה של פדאי ומטען שואז, ובסופו של דבר השתמשו בטיל קורנט. אמצעי לחימה אלו כוונו למעשה למרכיב העיקרי בתוקפנות הצבא הישראלי: המשוריינים, לרבות טנקים ומובילי כוחות, שהיו מצוידים בשריון מהשורה הראשונה ובטכנולוגיה ונשק מתקדמים.

על ידי השוואת המפרט והעלויות של השריון והנשק, נוכל לקבוע שאלמנט הרצון והאומץ הנבון בקרב לוחמי ההתנגדות, גם עם יכולות מוגבלות, הצליח ליצור משוואות שטח מאתגרות. משוואות אלו חשפו את חוסר יכולתם של כוחות השריון הישראלים להשפיע באופן משמעותי, בדומה למה שקרה בפער דפרסוואר במהלך מלחמת שחרור תשרין ב-1973, וכתוצאה מכך אבדות משמעותיות כאשר מאות כלי רכב משוריינים הושמדו באופן מלא או חלקי.

שריון ישראלי - מתן מפרטים ומידע עלויות.

טנק מירקאווה סימן 4 - ברק עובר פרפרזה.

טנק המרכבה הידוע בעמידתו בתקני הדור הרביעי מציג את הדגם המתקדם ביותר עם מפרט בולט כמו מערכת הגביעים ומערכת קסדות הקרב "ברק". מפקד הטנק המצויד במערכת הקסדה זוכה לראיה של 360 מעלות וליכולת סריקה של סביבת הטנק.

עלות טנק בודד היא 3.5 מיליון דולר, והוא סופק לחטיבת השריון 401.

טנק Merkava Mark 4 M400 מצויד במערכת ניהול קרב דיגיטלית (BMS) המתקשרת מידע ומודיעין עם כל הזרועות לקביעת מטרות. עלות גרסת הייצוא היא 4.5 מיליון דולר, והיא סופקה ל-188 ו-7 סגני שריון.

השריון "נימר" מתוכנן על בסיס מבנה טנק מירכבה ומצויד בציוד וכלי נשק מתקדמים רבים, לרבות מערכת גביעים שתוכננה במיוחד למלחמה בנשק נגד שריון. שווי כל רכב הוא כ-3 מיליון דולר.

נשק נגד שריון

 פגז אל-יאסין 105: שנחשף על ידי ההתנגדות הפלסטינית מאז הימים הראשונים של הקרב, וכמה מומחים מעריכים כי עלות כל פגז אינה עולה על 500 דולר אמריקאי.

 מטען פדאאי: מכשיר יד תוצרת בית נגד שריון. מנגנון ההפעלה שלו דומה לפצצות הדביקות ששימשו חיילי חי"ר במלחמת העולם השנייה. משקלו כ-3.2 ק"ג ויכול לחדור ל-60 ס"מ של פלדה. יעילותו ההרסנית מודגמת מאוד כאשר הוא מחובר מאחורי הטנק במחסן התחמושת או בין צריח הטנק לשלדתו.

 מטען שוואז: מטען חבלה שהוא נ"ט, כלי רכב צבאיים ויחידים,נטוע ממרחק אפס,שקל בתחילה 40 ק"ג של חומר נפץ גבוה, אבל הגרסה האחרונה שלו, "שוואז-7", שהיא יותר מתקדם, קל יותר במשקל ובעל כושר הרס גבוה, מכיל 3.5 ק"ג של חומר נפץ. החומרים נפיצים ביותר, יכולים לחדור ל-38 ס"מ של ברזל, ומתפוצצים מרחוק.

 טיל קורנט: הוא שימש במהלך קרב זה הן את ההתנגדות בלבנון והן בפלסטין, והוא נחשב לכלי הנשק הבולט ביותר נגד טנקי מרכבה ומשוריינים מאז מלחמת 2006, במהלכה התפרסם כאשר נעשה בו שימוש בוואדי. אל-חוג'יר וסהל אל-חיאם וגם בציר בינת ג'בייל.

באשר לקרב הנוכחי, נעשה בו שימוש בהיקף מצומצם ברצועת עזה, מכיוון שלא היה בו צורך בשטח בשל זמינות הנשק המופעל ממרחק אפס.

באשר לחזית לבנון, נעשה בו שימוש רב ובסוגים שונים ומתקדמים (בטווח ובאפקט), בשל חוסר יכולת ליירטו ממערכת כיפת ברזל, והוא גרם להפסדים גדולים בקרב שורות צבא הכיבוש, הן אדם (עשרות חיילים וקצינים הרוגים ופצועים) וחומר (בסיסים, אתרים, נקודות, מערכות ומנגנונים). עלותו מוערכת בכ-50,000 דולר לטיל.