הצבא הישראלי מבקש מערכות בלתי מאוישות

מול חמאס ברצועת עזה, צבא ישראל השתמש במערכות ובאמצעי לחימה בלתי מאוישים במהלך הפעילות הקרקעית. הסיבה לכך היא שהם מודאגים מהאבידות הרבות בקרב חייליהם וראו חוסר רוח לחימה בקרב חיילים וקצינים רבים. הפלסטינים הפגינו עליונות מבחינת רוח לחימה. בנוסף, הצבא מנצל את הקרב הזה כדי לבדוק את המערכות הללו לפני ייצור המוני, פוטנציאלי למכירות בינלאומיות לאחר סיום התוקפנות.

כמה כלי תקשורת ישראלים חשפו דגמים רבים של מערכות אלו בשימוש, שלכולם יש תכונה משותפת אחת: "שליטה מרחוק". דגמים אלו כוללים דחפור D-9 ללא נהג, משוריין נשלט מרחוק ומזל"ט "מעוז".

הדחפור בשם "בנדה" אינו מאויש ובעל דגם D-9

תעשיית התעופה הישראלית פיתחה מערכת בקרה (הרובוט) באמצעות טכנולוגיות רחפנים, על מנת לשלוט מרחוק בדחפור.

הוא הוכנס לרצועת עזה ביום הראשון שלאחר פרוץ המלחמה.

הוא מסוגל לזהות מטעני חבלה, לחלץ נושאות משוריינים תחת אש, ולהרוס מבנים ובתים.

משקלו המינימלי הוא 65 טון, והוא מצויד בתכונות שלט רחוק מקיפות המאפשרות נהיגה, ניווט, הפעלת המנוף ושליטה במנגנוני הכלים השונים, לרבות טמפרטורת המנוע ולחץ השמן.

משוריין נשלט מרחוק

הם היו בשימוש לראשונה בשבועות האחרונים.

מבוסס על מבנה המשוריינת הישראלית 113-M, המכונה "זלדה".

הם שימשו באזורים מרוחקים ללא תושבים מכיוון שהם פגיעים לכל כלי הנשק נגד שריון, כולל מקלעי 12.7 מ"מ שעלולים לגרום לפציעה, נזק, ועלול להרוס אותם בהתאם למקום בו הם נפגעו.

הוא שימש אך ורק לביצוע משימות לוגיסטיות על ידי הובלת כמות גדולה של ציוד צבאי ונשק למקומות ספציפיים, תוך הבטחה שחיילים לא יהיו חשופים לסכנה.

הוא מופעל מרחוק על ידי חייל מיומן, תוך שימוש במסך קטן, ג'ויסטיק והגה, עם סיוע מהחיישנים המשולבים בתוכו.

צבא ישראל מתכוון לשנות את מערכת הבקרה שלו לשימוש עם טנקים או תותחים בעתיד. עם זאת, התאמה זו אינה ברת ביצוע כרגע בשל ההתנגדות הקטלנית שעשויים להיתקל בה כלי רכב אלו, שעלולה לגרום להפסדים כספיים משמעותיים לכוחות הכיבוש. עלויות הייצור של חיישנים, מערכות שלט רחוק ורכיבים נלווים גבוהות משמעותית עבור כלי רכב משוריינים מאשר עבור נושאי חיילים מאוישים.

דרון מעוז

חברת רפאל מייצרת אותו, והיא שימשה בעבר לביצוע פעולות התאבדות נגד ההתנגדות הפלסטינית בגדה המערבית.

נוצל בעזה כדי לחשוף את מקום הימצאו של לוחמי ההתנגדות ולעסוק בהם.

משקלו הוא 2.2 ק"ג וכולל מבנה גלילי הנתמך בשלוש רגליים. בנוסף, הוא משתמש בשני זוגות של מאווררים מתקפלים לטיסה ומשלב שתי מערכות סריקה וזיהוי מטרות.

חלק מהמל"טים משמשים לסריקה בתוך דירות, חדרים ומנהרות, בעוד שלאחרים יש את היכולת לירות ולזרוק רימונים בקצב של 4-5 פצצות לכל מטוס. לעומת זאת, גדודי אל-קסאם הציגו בשלב מוקדם מל"טים מתקדמים משלהם, המסוגלים להטיל פצצות בדיוק על מנגנונים, עמדות וגורמים של הצבא הישראלי.

המהירות נעה בין 46 קמ"ש ל-72 קמ"ש, איטית יחסית.

טווח הטיסה שלו (מרחק מחדר הבקרה): עד 1000 מטר בשטח פתוח ו-500 מטר בשטח בנוי, והוא יכול לפעול למשך 15 דקות בלבד. זה מקל על הניטור, וגם יאפשר להתנגדות לזהות את מיקום יחידת הבקרה ולמקד אותה.

ניתן להילחם בו בקלות ובדרכים זולות לחלוטין, באמצעות רובי ציד (כדורים), או על ידי הנחת בידוד בד עבה בין החדרים ועל החלונות כך שיפריע לתנועה והתקדמות.