זרימת הדם ברצועת עזה והסצנות הפליליות שבאו בעקבותיה הניבו דעה עולמית המגנה את התוקפנות הישראלית ואת ההתנגדות לציונות, מה שגרם לפעילים רבים ולבעלי השפעה בעולם המערבי להביע את הסולידריות שלהם עם עזה ולגנות את התוקפנות. היו קריאות לשים קץ לקיומה של התנועה הציונית, האחראית ישירות לאלימות נגד העם הפלסטיני. אבל ההתקפה הישירה והברורה הזו עוררה דאגה נרחבת בתקשורת העברית, אשר דנה בהבדל בין אנטי-ציונות לאנטישמיות.
האנטי-ציונות מתבלבלת בכוונה עם האנטישמיות כדי לדכא ולהדחיק ביקורת לגיטימית על המדיניות הישראלית. ככל שהטבח הישראלי התעצם, נרטיב ה"אנטישמיות" הופיע בתקשורת העברית והמערבית בשיתוף פעולה עם האליטות של המוסדות הפוליטיים. בהקשר זה דנו העיתונים הישראליים והבריטיים במספר נושאים הקשורים למלחמה בעזה, כולל היחסים בין "אנטי-ציונות ואנטישמיות" ו"רגשות של יהודים ברחבי העולם". תנועת הפעילים במערב, המצהירה על גינוי הציונות וקוראת לפירוקה, הובילה למצב של חרדה בקהילה הציונית, שתורגמה על ידי הפגנות ישראליות לתמיכה בציונות ובמאמרים בעיתונים העבריים שגינו את התופעה.
במאמר מערכת בג'רוזלם פוסט שכותרתו "אנטי-ציונות פירושה אנטישמיות". העיתון אומר שלמרות שיש מיעוט של יהודים המביעים את התנגדותם לציונות, זה לא הופך אותה (ציונות) לפחות לגיטימית, וגם לא הופך את התנגדותה לפחות אנטישמית. ארגונים כמו "If Not Now" "Jewish Voice for Peace" ואחרים עמדו בחזית ההפגנות ההמוניות נגד ישראל, על פי המאמר, שאינו רואה בכך הפרכת העובדה שאנטי-ציונות היא אנטישמיות.
ברור שההגדרה של אנטישמי היא מי ששונא יהודים כיהודים, או שאנטי-ציוני הוא מי שמתנגד לישראל כמדינה יהודית בלעדית, או קורא תיגר על הפרויקט הקולוניאלי הציוני. עם זאת, במשך עשרות שנים חזרה התעמולה הציונית על הנרטיב ה"אנטישמי" של כל מבקר על מנת להשתיק אותו ולהסיט את תשומת הלב מהנושאים האמיתיים: הקולוניאליזם הישראלי, האפרטהייד הישראלי, הפגיעה השיטתית בזכויות האדם של הפלסטינים, ושלילת זכותם לעצמאות ולמדינה. היזמים מציגים באופן עקבי את התנועה האנטי-גזענית (האנטי-ציונית) כתנועה גזענית (אנטישמית).
הפגנות אנטי ציוניות
מאז תחילת התוקפנות הישראלית על עזה, עשרות אלפי מפגינים התאספו בכמה ערים באירופה כדי להפגין את תמיכתם בפלסטין נגד התקפות ישראליות. במקומות רבים הופיעו סיסמאות אנטי-ציוניות: למשל, בסטוקהולם, קהל רב צעד מהפרלמנט לשגרירות ישראל וקרא סיסמאות כמו "לא לכיבוש", "פלסטין החופשית" ו"ישראל הציונית". בנוסף לקבוצות אנטי ציוניות במערב, "ערכות כלים" הן דרך נפוצה לפעילים לחלוק מידע ולארגן מחאות על נושא פוליטי או דרישה, מהחלטות המועצה העירונית ועד לפעולה בקונגרס. מאז אוקטובר 7, קבוצות אלה היו פעילות.
דמויות אנטי ציוניות: "ג'ורג' גאלווי" ו"ג'סטין סאקס"
חבר הפרלמנט הבריטי לשעבר ג'ורג' גאלווי תיאר את הציונות כ"חילול הקודש נגד היהדות ונגד אלוהים", תוך שהוא משבח את הלגיטימיות של החמאס וקורא בפומבי לפירוק הישות הישראלית. דבריו של גאלווי, כולל קריאה לאסור אזרחות כפולה בריטית-ישראלית, הגיעו במהלך מחאה אנטי-ישראלית במחוז הבחירה שלו בברדפורד. הוא אמר: "אנחנו לא שונאים את היהודים. אנחנו שונאים את הציונות, אנחנו שונאים את ישראל, אנחנו שונאים רצח וחוסר צדק. ישראל מחללת את התורה כשהיא קוראת לעצמה מדינה יהודית".
במאמר של ג'סטין סאקס שכותרתו "אתם ציונים קטנים וטיפשים", הוא דיבר על פשעי הציונות נגד הפלסטינים מאז תחילת הפרויקט הציוני, הדורש גירוש של פלסטינים מאדמתם, עקירתם והתנחלות מדינתם. סאקס מתאר את הציונות כאידיאולוגיה פרנואידית וקונסרטיבית, והוסיף: "כדי ליצור זהות לאומית יהודית יציבה, היא חייבת להתייחס לרצון שלנו להתעלות מעל ההיסטוריה של הדיכוי והאנטישמיות שלנו". כמות כזו של הונאה אידיאולוגית מושגת על ידי שלילת היכולת שלנו לראות את הפלסטינים כבני אדם".
הציונות מחזקת את תדמיתה במערב בכך שהיא מציגה את עצמה כ"קורבן חף מפשע" כטקטיקת תעמולה המשמשת לפיתוי רגשות מוטעים לתמיכה במלחמתה האחרונה תחת הכותרת "הגנה עצמית". אבל בתוך הרעש הזה, קולות מערביים חופשיים הקוראים לאמת נזרקים, אפילו עם הד קלוש.
סופר: חדר העריכה
