סודות ופרטים חדשים על העסקה הסעודית-איראנית

יום אחר יום، נפרשים פרטים חדשים על ההסכם הסעודי-איראני, שהתקיים במרץ השנה, והשפעותיו עדיין לא הסתיימו, ועל הנוף הגיאו-פוליטי החדש שלו במערב אסיה ובצפון אפריקה.

הפרטים האחרונים והסודות הללו נחשפו על ידי חבר במשלחת המשא ומתן ל אל חנאדיק, שכללה פקידים ממשרד החוץ, משמרות המהפכה והמועצה העליונה לביטחון לאומי של הרפובליקה האסלאמית.

בניגוד לטענות ולהצהרות כלי התקשורת המזוהים עם סעודיה, זו האחרונה הייתה מפלגת התחנונים והחלשה ביותר במשא ומתן, כך שהיא הייתה זו שדרשה זאת, לאחר שהפסידה בכל השנים הקודמות בכל הזירות והמדינות באזור, במיוחד בתימן, מה שהפך אותה לעמדה חלשה ומשפילה, בניסיון לצאת ממנה ולאכזב אותה בהפסדים המועטים ביותר. אנו מאמינים שבאמצעות ההסכם ניתן יהיה לסלק את איראן מבעלות בריתה בציר ההתנגדות.

הנה כמה פרטים וסודות

האמאם עלי ח'אמנאי המליץ לצוות הממונה על המשא ומתן להדק את המשא ומתן ולא למהר, שכן סעודיה היא זו ששברה את היחסים הדיפלומטיים וביקשה לחזור לטהראן, והדגישה את אנשי המשא ומתן שלא לקבל שום פריט אחר מחוץ לפתיחת השגרירויות וחידוש היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות. הוא דחה את כל הבקשות הסעודיות ופריטים אחרים, כגון נושא התפקיד האיראני באזור ודיון בתיקי האזור, כפי שהמליץ האמאם ח'אמנאי באותו הקשר, להקשיח את הקשרים עם מדינות ערביות אחרות שפגעו בעבר באיראן (בידיעה שסעודיה לא ביקשה ממדינות אלה לתקוף איתן אך הן ביקשו לעשות זאת). כעת היא מנסה לכונן יחסים דיפלומטיים עם הרפובליקה האסלאמית, במיוחד עם מצרים, ירדן, מרוקו ולוב.

כישלונו של הדיאלוג הסעודי-איראני בעיראק ובעומאן להגיע למסקנה כלשהי במשך שנתיים וחצי, נובע מדרישתם של הסעודים שאיראן תתנצל על שריפת שגרירות ארצם באיראן. תגובת האיראנים הייתה לדרוש את ההיפך (כלומר, התנצלות מסעודיה), משום שהאש בשגרירות (שהייתה הסיבה לניתוק היחסים בין איראן לסעודיה ב-2014) בוצעה על ידי צוות של 4 אנשים שהודו כי ביצעו את ההתקפה שלהם על ריאד באופן ישיר וקיבלו כסף עבורה (3 זרים מאפגניסטן ועיראק ואיראני אחד מאהואז), על פי החקירות והראיות שעמו התעמתו הצד הסעודי והאו"ם. מטרת הרשויות הסעודיות באותה עת הייתה לפגוע במוניטין הזר של איראן בכך שהיא הפרה את אמנת וינה ליחסים דיפלומטיים בין מדינות וכי הנציגויות הדיפלומטיות שם אינן בטוחות. איראן צריכה להתנצל, לא להיפך. הדרישה הסעודית מטהראן להתנצל גם היא, כדי להצדיק את ההסכם עם טהראן בפני דעת הקהל הסעודית והערבית, ולא לומר כי היא חידשה את יחסיה עם הרפובליקה האסלאמית ללא פיצוי או ויתור מטהראן.

ערב הסעודית מבקשת מסין לתווך

לכן, בגלל הצורך הגדול של מוחמד בן סלמאן לפתור את בעיותיו עם איראן, ולא להופיע בפני דעת הקהל בארצו כנסיגה מול הרפובליקה האסלאמית, הוא ביקש מנשיא סין להיכנס, בתנאי שבייג'ינג תחת הכותרת "פטרון השלום". זה מה שטהרן דחתה בתוקף, משום שאין מלחמה בין שתי המדינות, מעין הגמוניה צבאית שטהרן אינה מקבלת בשום אופן. לבקשה קדם ניסיון סעודי עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין לתווך בין ריאד לטהראן, אך מוסקבה לא הגיבה, בין השאר משום שידעה שסעודיה תשתמש בה נגד בעלת בריתה איראן.

האיראנים גם היו מוטרדים מאוד על ידי הצד הסיני על ההצהרה שפורסמה במהלך ביקורו של הנשיא שי ג'ינפינג באזור המפרץ הפרסי, ועל ההצהרות הלא-נייטרליות של בייג'ינג על שלושת האיים האיראניים אבו מוסא ו"תונב" הגדול והפחות, שהובילו את איראן לבקש מהרשויות הסיניות להתנצל. זה קרה על ידי שליחת סגן נשיא סין לטהראן, ולאחר מכן התנצלות במהלך ביקורו של נשיא איראן איברהים ראיסי לבייג'ינג.

במהלך הדיונים בעיראק או בעומאן, אך גם בסין, לא התקיים דיון על נושא כלשהו מחוץ לשיקום היחסים הבילטרליים, כגון נושאים תימניים, סוריים, לבנונים, עיראקיים או אחרים, בהחלטת צוות המשא ומתן האיראני ובהדגשת האמאם ח'אמנאי בעניין זה. שום משא ומתן על מדינה לא יתקיים ללא נוכחות של ההתנגדות המקומית באותה מדינה. כך אמר מזכ"ל חזבאללה, סייד חסן נצראללה, בכמה נאומים בתקופה הקודמת.

סבבי הדיאלוג והמשא ומתן התאפיינו בשקיפות מוחלטת ובכנות מוחלטת, כך ששני הצדדים לא יימנעו מלפרט את הפרטים והעניינים.

הצוות האיראני חשף ישירות את הצד הנגדי לראיות המאשרות את האחריות הסעודית למלחמה הסינתטית האחרונה. הרשויות הסעודיות היו המפקדה, המתכננת ותומכת ברשתות החבלה והטרור, בעוד שאר המדינות המזוהות עם המחנה המערבי והאמריקאי היו בעלות תפקידי עזר.

הסינים והסעודים ניסו להפוך את ההסכם למורכב מ-16 סעיפים, כולל סעיפים הקשורים לתפקידה של איראן באזור וליחסיה עם מפלגות ציר ההתנגדות או אפילו עם מדינות כמו אפגניסטן, שהפתיעו את משלחת המשא ומתן האיראנית, אך טהראן התעקשה להגביל את הסעיפים המוסכמים ל-9 בלבד: נושא פוליטי אחד קשור לפתיחת שגרירויות ו-8 פריטים כלכליים. במחאה, יצאה המשלחת האיראנית לטהראן, ונתנה לסעודיה 6 יום לסגת מתנאיה הנוספים, אך ריאד קיבלה זאת כעבור יומיים בלבד, והאיראנים חזרו לבייג'ינג כדי לחדש את הדיאלוג.

ההוראה להפסיק את הפיגועים באמצעות התקשורת הרשמית הייתה ביוזמת הצוות הסעודי, לא לבקשת איראן או לבקשתה.

בפגישה הראשונה של המשא ומתן בבייג'ינג הסכימו שני הצדדים כי ההסכם ייחתם על ידי גורמים זרים משתי המדינות.

לאחר ההכרזה על ההסכם העזו מדינות רבות ליצור קשר עם איראן, כמו מצרים, שביקשה לשלוח משלחת מצרית לטהראן, אך האיראנים אינם ממהרים ואינם זקוקים למצרים, אך זו זקוקה להם (מצרים שואפת לרכוש טילים בליסטיים, מל"טים ואיראן אחרת, איראן זקוקה להם). אך הרפובליקה האסלאמית מפגרת בסוגיה זו), וקהיר שלחה משלחת לבגדאד כדי לקיים שם פגישה עם האיראנים, אך גם טהראן סירבה, ואז הציעו המצרים כי משלחת איראנית תבוא לקהיר, כמו גם מרוקו, שטהראן מסרבת לחדש את יחסיה עמה בשל עוינותה הבלתי מוצדקת בשנים האחרונות. באשר ללוב, לאיראן אין בעיה עם הממשלה הלגיטימית החדשה בטריפולי לאחר עזיבתו של קדאפי, ולכן השיחות הבילטרליות עשו צעדים חשובים עד כה.

העיכוב הזה וחוסר הדחיפות מצד טהראן כלפי מדינות אלה (למרות רצונה לקיים את היחסים הטובים ביותר עם מדינות ערביות ואסלאמיות) העבירו מסר לכל מי שהעז כלפי איראן ועוינותה הבלתי צודקת לא יישארו ללא עונש, ומי שמדכא את איראן צריך לפחות להצטער ולהתחרט. נכון שההחלטה לעזוב את טהראן הייתה בידיהם, אבל החזרה אליה תלויה בהנהגה האיראנית.