בריק: הכניסה לרפיח תהא המסמר האחרון בארון הקבורה של יכולתנו למוטט את החמאס

בתקופה שבה הצבא הישראלי נסוג משכונת זייתון, האלוף איסחק בריק, המצוטט בכתבה של עיתון "מעריף", מותח ביקורת על הפעולות המתמשכות והחוזרות בנפות עזה. בריק סבור שהמבצע ברפיח הוא פשוט המשך של כישלון מדיני וצבאי. לטענתו, מנהיגי המלחמה מנהלים את המבצעים בצורה גרועה, מקבלים החלטות על סמך אינטרסים אישיים ופוליטיים ולא אינטרסים לאומיים, מה שמוביל בסופו של דבר לאירוע ההיסטורי הגרוע ביותר עבור מדינת ישראל. בריק גם מזהיר כי המבצע ברפיח עלול לפגוע ביחסים האסטרטגיים של ישראל עם מצרים, ועלול להוות סכנה משמעותית בעתיד. הוא מציע שהמשך פעולות ללא אסטרטגיה ברורה יביא רק לתבוסה של ישראל במלחמה.

חמישה "קברניטים" בקבינט המלחמה המצומצם מביאים את מדינת ישראל לקטסטרופה שלא הייתה לנו כמוה מעולם.
"הקברניטים" הם נתניהו, גלנט, הרצי הלוי (שרוחו ועמדותיו שורות על חברי הקבינט גם אם הוא לא יושב איתם, למעט הפגישות שהוא מוזמן אליהן), בני גנץ וגדי איזנקוט. כולם אשמים אשמה ישירה על מה שקרה ב-7 באוקטובר 2023, מחדל שלא חווינו מעולם. לכל החבורה הזאת יש גם אשמה ישירה על שהפסדנו לחמאס במלחמה ברצועת עזה, והרע מכול – עוד לפנינו. הם מקבלים החלטות שמביאות אותנו לידי ריסוק יישובי הצפון והדרום, הצבא, הכלכלה, יחסינו עם העולם, החברה והמדינה ולאירוע מצדה.

איך זה יתכן שהחבורה הזו שאחראית על המחדל והאסון הגדול ביותר מאז קום המדינה מנהלת לנו את קבינט המלחמה? לא קיים אבסורד גדול מזה בתולדות מדינת ישראל. בכל מקום אחר הם כבר מזמן היו עומדים בפני בית דין על רשלנות פושעת. האם מדובר בעם שלא הבשיל לאחר 75 שנה לנהל את מולדתו, עם המאפשר לכאלה "קברניטים" להמשיך לנהל את חייו ואת מלחמותיו? אנחנו הפכנו לרפובליקת בננות במלוא מובן המילה. ככה לא בונים חומה!
 
רק לאחרונה החליטו "הקברניטים" בקבינט המלחמה המצומצם להרחיב את המלחמה ברפיח, זאת אף שבו-בזמן הביאו החלטותיהם הקודמות לידי מאות הרוגים של חיילינו ולידי אלפי פצועים כשכבשו 80% מרצועת עזה (למעט רפיח). לאחר הכיבוש הם הוציאו את כוחותינו מהרצועה, והחמאס השתלט שוב על כל השטח. פשיטות הלוך וחזור על שטחים שכבשנו ואחרי כן יצאנו מהם – לא ימוטטו את חמאס, אלא יגדילו לכוחותינו עוד ועוד את מספר ההרוגים והפצועים.

על רקע המשבר ביחסים, בימים האחרונים נשמעים במצרים איומים מפורשים מצד אנשי תקשורת וחוקרים המקורבים למשטר בקהיר בפגיעה ביחסי המדינות עד כדי השעיה או ביטול של הסכם השלום, מצרים הודיעה היום כי המדינה צפויה להצטרף ולתמוך בתביעה של דרום אפריקה נגד ישראל בהאג, בעקבות הפעולות האחרונות של ישראל ברפיח. ממשרד החוץ המצרי נמסר כי "ישראל פוגעת ישירות באזרחים בעזה והורסת תשתיות רבות".

מצרים מחזיקה היום בצבא החזק ביותר במזרח התיכון, 4000 טנקים, מהם 2000 חדישים, מאות מטוסי קרב חדישים, חיל ים החזק במזרח התיכון. הפניית הצבא המצרי נגדנו זו דרמה שאין למדינת ישראל שום פתרון, היות ומצרים נחשבה במשך שנים רבות למדינת שלום, ישראל לא בנתה כוח לעמוד מולה אפילו לא טנק אחד. ביטול השלום עם המצרים היא קטסטרופה ביטחונית למדינת ישראל בכל המובנים, במצב זה לא נותרה לנו דרך אלא להתפלל לאלוהים, והכל מעשה ידיהם של חבורת שוטים המנהלים לנו את המלחמה בקבינט המלחמה המצומצם. הם הולכים לקבור לנו את המדינה, זו אור אדום ואזעקת חירום לכל אזרחי ישראל.

בנוסף לכך, ללא החלפת השלטון האזרחי של החמאס אין שום סיכוי להגיע לניצחון עליו. מיטוט השלטון האזרחי של החמאס והחלפתו בממשל אחר אינו נראה באופק, ביבי לא רוצה לדון בכך. יכולה להתפתח מלחמת התשה סיזיפית שתמשך שנים רבות מול החמאס בעזה ומול החיזבאללה בלבנון, שתגרום להתרסקותה של המדינה מבפנים.
 
בכתבה ב"מעריב" ביום שבת האחרון כתוב כך: 'התסכול בקרב הלוחמים בעזה עולה מדרגה: "אם לא נפעל – נגיע לסרבנות"'.

"שמי יעל ואני אימא ללוחם קומנדו. רציתי לשתף שאני שבר כלי, אנחנו רואים את הדיווחים ואת הפרשנויות, את העובדה שחוסר קבלת החלטות על היום שאחרי מוביל למוות מיותר של חיילים. הלב נשבר לראות איך החיילים נכנסים, מתים ונפצעים שוב ושוב באותם מקומות – רק בגלל התמהמהות משיקולים פוליטיים. ועכשיו שוב ג׳באליה ושוב בזייתון, וכך יהיה בכל שכונה שכבר לחמו בה". עד כאן כותבת יעל, אימא של לוחם שאמור להיכנס לכבוש מחדש את ג׳באליה בצפון הרצועה.
 
הכניסה לרפיח תהא המסמר האחרון בארון הקבורה של יכולתנו למוטט את החמאס. המלחמה האזורית לפתחנו, והיא תהיה חמורה ואיומה יותר במאות מונים מהמלחמה בעזה. "הקברניטים" המנהלים את מלחמתנו, מקרבים אותנו בהחלטותיהם למלחמה אזורית כללית, ואינם מכינים לא את הצבא ולא את העורף לאותה מלחמה שתהיה איומה מכל מלחמות ישראל.
 
שלושה מהם, ביבי, גלנט והרצי הלוי, רוצים בכל מאודם שתימשך המלחמה כדי להציל את נפשם מאותה אסוּנה (קטסטרופה) שהביאו על עם ישראל ב-7 באוקטובר. סיום המלחמה מבחינתם תהא גם סוף דרכם. השניים האחרים, בני גנץ וגדי איזנקוט, ריסקו את יכולות הצבא בהיותם רמטכ"לים ואחראים לקיצוצי הכואבים בסד"כ הצבא, וכעת הם רוצים להצדיק את כניסתם לממשלה; זו הסיבה שהם הפכו לתאומים זהים לביבי.
 
המחשבה העיקרית המקננת בליבם – איזה מהלך לנקוט ברצועת עזה שרוב העם מצפה לו, כדי שיביא למפלגתם עוד מנדטים. לא מזמן התפקח גדי איזנקוט, ואף כתב על כך שההחלטות המתקבלות בקבינט המלחמה המצומצם לגבי המהלכים שעושים ברצועת עזה – הן החלטות בראייה טקטית ולא אסטרטגית, ובסופו של יום לא ימוטטו את חמאס. אבל מהר מאוד חזר גדי איזנקוט לסורו, כנראה, בני גנץ וחברי מפלגתו לחשו באוזניו שעמדותיו עלולות להבריח מנדטים מהמפלגה, בעיקר את החברים הימניים שבהם. הם יברחו ממנה כי הציבור רוצה לשמוע מה שביבי אומר: "מיטוט החמאס באופן מוחלט" אף כי אמירותיו הן קלישאות שאין בהן ממש, ואין להן שום בסיס במציאות.
 
"הקברניטים" האלה מכניסים אותנו לבוץ כפי שהיינו בבוץ הלבנוני 18 שנה, בהבדל אחד גדול מאוד: אז היו לנו עוד כמה אוגדות שיכלו להחליף את האוגדות הנלחמות בטרור, ובכך לשמור על יכולת הכוח להמשיך בלחימתו לאורך זמן. היום, לאחר הקיצוץ הדרסטי של כוחות היבשה, אין לנו יתירות בכוחות היבשה, אין לאגודות, לחטיבות ולגדודים הנלחמים בטרור כוחות אחרים להחליפם (זו גם הסיבה שלאחר כיבוש 80% מרצועת עזה הוצאנו את כל הכוחות הלוחמים מהרצועה כי לא היו כוחות אחרים שיוכלו להחליפם לאחר חצי שנה של לחימה רצופה).
 
המשמעות היא שחיקת הלוחמים עד דק, תופעה שכבר היום מבצבצת ורואים את ניצניה הראשונים. השחיקה ניכרת בסירוב של עשרות צנחנים להתגייס שוב ולחזור ללחימה ובמכתב ההורים של 400 לוחמים שכתבו לבני גנץ ולגדי איזנקוט שלא יאפשרו לבניהם שנלחמו כבר חצי שנה להתגייס שנית ולהילחם ברפיח. מדובר בשחיקה שעלולה להתרחב אם ימשיכו במלחמה שכבר איבדה את תכליתה, ולא השיגה את מטרותיה.
 
מצבו של צה"ל כיום הוא שאין בכוחו למוטט את החמאס גם אם תארך המלחמה. גדולה מזו, אין באפשרות צה"ל להרחיק את החיזבאללה מעבר לנהר הליטני ולאפשר את חזרתם של מאה אלף עקורים לביתם בצפון הגליל. לא תצמח שום תועלת מהמשך הלחימה בתוך רצועת עזה, וייגרם לנו נזק קשה מאוד למדינה ולאזרחיה. המשך הלחימה תמוטט בתוך תקופה לא ארוכה את צבא המילואים, ואיתו – את צבא היבשה כולו, את הכלכלה, את היחסים הבין־לאומיים ואת החברה הקרועה מבפנים.
 
היות שלא נשיג את מטרת מיטוט החמאס, ואנו עלולים בתוך זמן קצר לאבד את חייהם של שארית החטופים, יש רק דרך אחת לצאת מהמֵצַר – שתכריז ישראל על הפסקת הלחימה, ושייקבע פסק זמן המאפשר להחזיר את חטופינו ואת העקורים לביתם. חשוב לא פחות – לשקם את הצבא, את הכלכלה, את החברה ואת היחסים הבין־לאומיים ולהכין את הצבא למלחמה אזורית רב-זירתית שאליה אנו לא מוכנים כלל. המלחמה תבוא עלינו במוקדם ובמאוחר ועלולה להחריב את המדינה אם לא נתכונן אליה.
 
עכשיו עוד אפשר להכריז על הפסקת הלחימה, ובעקבותיה יפסיק גם חיזבאללה לירות אל יישובינו. אם לא נכריז על הפסקת לחימה עכשיו, אין לנו כל ערובה שבעוד כמה חודשים יהיו מוכנים החמאס והחיזבאללה להפסיק את הלחימה. גם אם תהא ישראל מוכנה להפסקתה. הם יבינו שמלחמת ההתשה נגדנו פועלת לטובתם, ובתוך זמן לא ארוך תקרוס מדינת ישראל לתוך עצמה.
 
מי שעדיין לא הבין, הנשיא ביידן הוא לחלוטין בעדנו. הוא מנסה להציל אותנו מעצמנו ולהביא לידי הפסקת הלחימה ולמנוע את האסון למדינת ישראל, אסון שמובילים "הקברניטים" בקבינט המלחמה המצומצם.