יום שני 20 מאי , 2024 09:33

הנמל האמריקני הצף בעזה

על פי הודעת פיקוד המרכז האמריקני שפורסמה ביום שישי (17/05/2024), החל לפעול הנמל האמריקני הצף בעזה. בהודעה צוין כי בסביבות השעה 9:00 בבוקר באותו יום החלו להעביר משאיות נושאות סיוע הומניטרי מהרציף הזמני בעזה לחוף.

ממשל ביידן מתייחס לנמל האמריקאי הזה כאל זמני, מה שעורר ספקות ושאלות. זהו הפרויקט הראשון שהושלם מבין נמלי ים מוצעים רבים המחברים את עזה ללא צורך במעבר יבשתי, במיוחד ברפיח.

מהו המידע החשוב ביותר לגבי הנמל הצף הזה?

הרציף הצף והרציף, שהוקמו על ידי פיקוד התובלה הימית הצבאית האמריקאית וצבא ארה"ב בחופי רצועת עזה, נועדו להעניק סיוע הומניטרי בצורת מזון ותרופות לתושבי האזור. הנמל יקבל ספינות מקפריסין בלבד וצפוי לספק לרצועה כ-2 מיליון מנות מזון יומיות.

כאלף חיילים אמריקאים סיימו לבנות את הרציף הצף בים התיכון, הממוקמת קילומטרים ספורים מהרצועה (בין 5-8 ק"מ), בעלות העולה על 320 מיליון דולר (כאשר דיווחים על מימון ערבי מכסים חלק ניכר). הקואורדינטות המדויקות (31.49727°, 34.40851°) של הפלטפורמה נותרו בלתי נחשפות על ידי ארצות הברית, במיוחד בפלטפורמת Google Maps.

הנשיא האמריקני הכריז על תחילת הקמתו ב-8 במרץ 2024, במהלך נאומו השנתי הידוע כ"מדינת האיחוד". עם זאת, האמת היא שמקורו של רעיון הנמל מישראל, שכן הממשלה הכובשת ניסתה להשיג מימון לבנייתו דרך מדינות אירופה לפני שהממשל האמריקאי פרסם את ההודעה. זה נעשה באמצעות פגישות רבות עם נציגי מדינות אירופה בקפריסין.

לפני פרוץ המלחמה ברצועת עזה ב-2022, דיווח המכון האמריקאי למזרח התיכון כי קבוצה של דיפלומטים מישראל, מצרים, ירדן, פלסטין וקפריסין ניהלה דיונים שנמשכו שנתיים כדי לבחון אפשרויות להקמת נמל ימי בסביבה או בסמוך לכך. את רצועת עזה. לאחר שקלו אפשרויות שונות, הם קבעו כי נמל אריש במצרים הוא המקום האפשרי ביותר להובלת סחורות זרות לרצועה. לכן, מדוע ההתעקשות של ארה"ב וישראל על נמל צף?

מכון בגין אל-סאדאת למחקרים אסטרטגיים ישראליים בחר לקרוא לו "נמל אל-חזור" בהתייחס לנקודות המעבר בחוף האפריקאי ששימשו במהלך סחר העבדים הטרנס-אטלנטי. הדבר מעורר חשש אם בכוונת המכון להשתמש בו לגירוש פלסטינים מהרצועה. ישנם דיווחים המצביעים על כך שמדינה ערבית הציעה לפקידים ישראלים את הרעיון לחסל באופן שיטתי את החיים בעזה, כמו אוניברסיטאות ומפעלים, כדי לדחוף פלסטינים להגר במקום להצטרף להתנגדות.

נראה שההתנגדות הפלסטינית מטפלת בנמל זה בזהירות רבה, בקפידה ובסבלנות לפני נקיטת פעולה כלשהי. למרות שהיא נתפסת כנקודת סיוע הומניטרית, הם מסוגלים לחלוטין להרוס אותה או לכוון לאזורים ספציפיים אם הם מגלים שימוש לרעה מעבר למטרות הומניטריות.

בהתבסס על המידע ששותף, העברת הסיוע תהיה מורכבת ומעוכבת מאוד. ניתן לפתור בעיה זו בקלות באמצעות תחבורה יבשתית דרך המעברים בגזרה, ובמיוחד במעבר רפיח. עם זאת, הדבר מצביע על כך שארה"ב רוצה לשלוט במעבר רפיח כשער היחיד לרצועה לחיבור עם העולם החיצון ואולי להיות מעורב בתהליך השיקום שלאחר המלחמה בעזה.

הרציף הצף יקלוט ספינות שיגיעו מנמל לרנקה בקפריסין לאחר שנבדקו. לאחר מכן, המטען ייפרק על הרציף, הרחק מהחוף מסיבות ביטחוניות ולוגיסטיות, שכן לספינות קשה לנווט במים הרדודים הסמוכים לרצועה. לאחר מכן, מעבורות יעבירו את הסיוע לרציף הימי, שם משאיות יהיו מוכנות לקבל ולהעבירו באמצעות גשר דו-מסלולי. "תכנית המזון העולמית" תטפל במלאכת קבלת הסיוע והפצתו.

צבא הכיבוש הישראלי קיבל את האחריות לאבטח את מתקני הרציף והיבשה בנמל זה, בסיוע ציר נצרים. יצוין כי ישראל תכננה בעבר להקים כוח רב-לאומי הכולל נציגים משלוש מדינות ערביות כדי להגן על הרציף ושיירות הסיוע. עם זאת, נראה כי ההתנגדות הצליחה להניא את המדינות הערביות הללו מהשתתפות, שכן היא בעצם הייתה הופכת אותן לכוח משטרה המשרת את האינטרסים האמריקאים והישראלים.


סופר: חדר העריכה




לוח שנה