מכון אלמה מנתח את סרטון "ההדהד" – 2

מכון אלמה הישראלי המתמחה במחקר צבאי וביטחוני בגזרה הלבנונית, פרסם ניתוח של הסרטון השני של כטב"ם "הדדהוד" שפורסם על ידי התקשורת הצבאית של חיזבאללה לפני מספר ימים, אשר הציג תצפית על אזור הגולן. הדו"ח כולל תובנות המצביעות על השפעת הסרטונים הללו - המוצגים כחלק ממלחמה פסיכולוגית - על האליטה בישראל. על פי מומחי המכון, מערכות כיפת ברזל והרדארים שלהן יהיו בראש סדר העדיפויות של התקפות חיזבאללה בכל מלחמה רחבת היקף, משום שסרטוני ה"הדדהוד" התמקדו במעקב אחר מערכות אלו.

המאמר: 

ב-9 ביולי 2024, פרסם חיזבאללה סדרת צילומים נוספת שצולמה על ידי כטב"מים מעל שטח ישראל. הסרטון הציג אתרים ואזורים שונים שצולמו סביב רמת הגולן והר חרמון, החל מתל פארס בדרום רמת הגולן ועד מוצבי הר חרמון בצפון. למרות שחיזבאללה הציג בסיסים ופריסות כוחות רבות, נראה כי התמקד בעיקר באתרים שזיהה כבסיסי מודיעין ופריסות צה"ל מחוץ לבסיסים הקיימים, במיוחד באזור החרמון.

ראוי לציין כי הסרט כלל אתרים צבאיים בלבד, בניגוד לסרטון הקודם (18 ביוני) שצילם את הסביבה האזרחית במפרץ חיפה והצביע על מטרות אזרחיות פוטנציאליות. היוצא מן הכלל היחיד בסרטון הנוכחי הוא צילומי חוות טורבינות הרוח ליד כפר בוקעתא.

בדומה לסרטון האחרון, הגרסה החדשה כוללת חומרים המעידים על כך שחיזבאללה דאג לעדכן את המידע המודיעיני שלו, שנאסף בדרכים שונות. כך הוא מתאר את מספר הגדודים והחטיבות אפילו באתרי הפריסה בשטח ובאזורים שבהם הכוחות אינם נמצאים דרך קבע. עם זאת, ברור שעבר זמן בין צילום כל קטעי הסרטון (כולל האחרונים שבהם) לבין עריכתו והפצתו. נראה כי חיזבאללה מודע לחשיבות הנושא והוא ציין שוב ושוב כי התיעוד הופק במהלך המלחמה.

הניתוח מראה כי הסרטון צולם לאורך מספר חודשים, תוך שימוש במספר רב של גיחות אוויריות, ככל הנראה, באמצעות כטב"מים מסוגים שונים. נראה גם שחיזבאללה לא ניסה להסתיר את המצב (ואולי אף רצה להחמירו), כפי שניתן לראות מהכתוביות שצירף לחלקים מהסרטון, המצביעות על מספר הגיחות שבוצעו בכל אתר. על פי הסרטון, צולמו אתרי הר חרמון בשלוש גיחות, בעוד שתל אביטל תועד פעמיים. ייתכן שחיזבאללה מנסה להעמיק את מלחמתו הפסיכולוגית על ידי הטענה שכטב"מיו חודרים לשמי ישראל כל הזמן.

ניתוח זמן הצילום באמצעות בחינת תנאי השטח מאפשר קביעת מסגרת זמן מסוימת שבה נאסף התיעוד. כך, לדוגמה, צילומים מסוימים של מוצבי הר חרמון עדיין מראים שאריות שלג (1:15-1:30), מה שמעיד על כך שהם צולמו לכל המאוחר בתחילת אפריל, בניגוד לתיעוד הנוסף של הר חרמון (3:43) שבו אין שלג. בנוסף, צילומים במקומות שונים מראים צמחייה ירוקה האופיינית לחורף, בעוד שבאתרים אחרים הצמחייה יבשה וצהובה, מה שמעיד על צילום מאוחר יותר, אולי ממאי ואילך.

בדומה, ניתן לשער כי התיעוד הראשוני של תל אביטל (2:33) ותל פארס (3:13) נעשה בין פברואר למרץ, בעוד שהתיעוד השני של תל אביטל (3:00) צולם מאוחר יותר, כאשר הצמחייה החלה להתייבש. הדקות 6:39-6:45 חושפות שינוי מרכזי נוסף.

כאמור, איכות הצילומים משתנה לאורך הסרט, דבר המצביע על שימוש בציוד שונה וצילום בתקופות וגבהים שונים. איכות הצילומים נעה מאיכות מצוינת, כפי שהופיעה בסרטון הראשון מ-18 ביוני, לאיכות נמוכה יותר. דוגמה לשינויים אלו ניתן למצוא בצילום פריסות הכוחות בהר חרמון (4:00-4:35).

מסקנות:

חיזבאללה ציין כי סיים לתעד אחד מאתרי הר חרמון וכן את תל שיבן ליד שעל ואתרים נוספים לפני התקיפה עליהם. לפי מספר מקורות, חיזבאללה תקף בסיס בהר חרמון לפני מספר ימים, ותל שיבן הותקף לפני כשלושה שבועות. אתרים אחרים הותקפו מספר פעמים בחודשים האחרונים, מה שמקשה על קביעת מועד התקיפה בהקשר זה.

 התמקדות בכיפת ברזל:

הסרטון כולל תיעוד של צפת וטבריה, המהווים הצצה לסרטון הבא שחיזבאללה מתכנן לפרסם. בהתחשב באופי התיעוד והיעדים שצוינו בסרטון, ניתן לראות כי רוב האתרים אינם חשובים במיוחד כמו אלו שהופיעו בסרטון הראשון. הדבר בא לידי ביטוי גם בפיזור המטרות שחיזבאללה ציין ובמעבר המהיר יחסית על פני רוב הבסיסים והמחנות (יוצא הדופן בהקשר זה הוא הר חרמון). לדוגמה, אפילו מטה חטיבה 210 בנפח לא זכה לתשומת לב מיוחדת ולניתוח של האתרים בתוך המחנה, אלא רק לכמה נקודות ציון. נראה שהתקפות על אתרים אלו מתבצעות בדרך כלל בתגובה לחיסולים שמבצע צה"ל, ומטרתן לצמצם את יכולות הצבא כהכנה להסלמה אפשרית בלבנון ולפגוע במוכנותו וביכולתו להגן על האזור ולתקוף את לבנון.

סוגיה חשובה נוספת היא תיעוד אתרי פריסת כיפת ברזל, כפי שנראה בסרטון זה. מערכות אלו, שהחשיבות שלהן ברורה לשני הצדדים, יהיו בין המטרות העיקריות של חיזבאללה בעימות עתידי, והוא משקיע כעת בזיהוי אתרים אלו ופגיעה בהם כחלק משגרת הלחימה המתמשכת.

למרות שצה"ל התקין סוללות ומשגרי כיפת ברזל רבים ברחבי הגולן, הם אינם מוגנים או מוסתרים. בנוסף, הם ממוקמים לעיתים קרובות ליד דרכים ראשיות, מה שמקל על איסוף המידע עליהם. הרדארים שלהם אינם מוסתרים, מה שהופך אותם לפגיעים. מכיוון שהרדארים יקרים וחשובים יותר מהמשגרים, כדאי לשקול דרכים להקשות על זיהויים ולפגיעה בהם.