15:27 זמן קודס הכבושה
אמנם ביסוס הקרב לפירוק משטר האפרטהייד שעליו בנויה הישות הישראלית על הנחת היסוד של מלחמה הרסנית מקיפה מלכתחילה אולי אינו אידיאלי מנקודת מבט פוליטית וחברתית, הוא עלול להחליש את הלגיטימיות של הסכסוך. אולם, אם ההרס המקיף הוא תגובה לתוקפנות המערבת אזרחים ופוגעת במתנחלים, היא עלולה ליצור מוטיבציות לצבא ולמילואים להשתתף במלחמת קיום.
נושא ההרתעה הגרעיני הציוני ותפקידו בהתמודדות עם כוח ההתנגדות הוא נושא לדיון בשל העמימות סביב פרויקט הגרעין שלו. היכולות ואסטרטגיית השימוש של תוכנית הגרעין של הישות נותרו במחלוקת עמוקה. עולות שאלות לגבי יעילותו של גורם ההרתעה הגרעיני הציוני, משקלו והשפעתו בסכסוך, ותפקידו העתידי בסכסוכים פוטנציאליים להסלמה. השימוש בנשק גרעיני היה שנוי במחלוקת היסטורית, כאשר מכשולים פוליטיים ואסטרטגיים מנעו את ניצולם.
הממשל האמריקני דן בשימוש בהם במהלך המלחמה הקרה בסכסוכים שונים, כגון משבר מיצרי טייוואן, משבר הטילים בקובה, מלחמת וייטנאם ומלחמת קוריאה.
עם זאת, שיקולים פוליטיים ונוכחות ההרתעה הגרעינית הסובייטית הרתיעה את השימוש בכלי נשק קטלניים אלה. למרות קרבות מכריעים במהלך המלחמה הקרה, הם נלחמו מתחת לסף הגרעיני. לגבי אסטרטגיה גרעינית ציונית, אין אסטרטגיה מוצהרת רשמית, ואין הכרה בקיומו של נשק גרעיני. גם גודל הפצצות או כמות החומר הבקיע הזמין לנשק אינם נחשפים. עם זאת, ישנה ספרות ביטחונית, כמו ספרו של החוקר הציוני יאיר עברון, המתווה תרחישים אפשריים לשימוש בפצצה גרעינית. תרחישים אלו כוללים מצבים נואשים שבהם הצבא וחיל האוויר מובסים, שינוי במאזן הצבאי מול יתרון הישות ללא ערבויות ביטחוניות אמריקאיות, או מאמץ צבאי מתואם להשמדת ישראל. ההבחנה בין ההרס הרב המתרחש בעזה לבין השימוש בנשק ביקוע גרעיני נעוצה בהשפעה הקטלנית על חיי אדם.
בעוד שפצצה גרעינית לא רק הורסת אלא גם מחסלת את האפשרות לחיים בקנה מידה גדול, ההרס המתמשך בעזה, למרות הרסני, אינו משפיע באופן מיידי ונרחב. הפצצות שהוטלו במשך חודשיים גורמות לנזק מיידי, מה שמקשה על הצד הממוקד לספוג את ההלם או להתמודד עם האבדות. הטלת פצצה גרעינית מטרתה להסב אבדות, זעזועים וטרור לצד השני, למנוע מהם להחזיר את היוזמה או לשמור על עמדתם אלא אם כן יש להם את החזון והיכולת להגיב במתקפה גרעינית שנייה.
המצב בעזה מציג ניסוי דומה לשימוש בנשק להשמדה המונית, אם כי ללא ביקוע גרעיני. רצועת עזה הייתה ממוקדת בכמות משמעותית של חומר נפץ, שווה ערך לפצצות שהוטלו על הירושימה ונגסאקי. נשמעו קריאות להטלת פצצה גרעינית על עזה, כאשר טענות מצביעות על כך שלא השמדה מוחלטת של הרצועה בימים הראשונים של המלחמה הייתה טעות קטלנית.
לגבי התמקדות במבנה הצבאי בלבד, היא מגבילה את הסכסוך ומציבה אותו בהקשר הדרגתי המונע את גיוס היכולות הכוללות של הישות. ניתן לנטרל את המתנחלים באופן רשמי, מה שהופך זאת לדרישה מהמתנחלים עצמם כלפי הצבא וההנהגה הציונית, וגורם הרתעה מפגיעה באזרחים בצד הנגדי.
כיום אנו לומדים מהניסיון המתמשך את החשיבות של פעולה משותפת בתוך ציר ההתנגדות, הגדלת רמות התיאום המדיני והצבאי, ומוכנות בו-זמנית ומשותפת בכל עימות עתידי. זה מבטיח שניתן להשוות את היכולת להרוס את הליבה הציונית ליכולת הטילים ההרסנית של כל ציר ההתנגדות, שיש לה השפעה קיומית על הישות. בנוסף, אנו נהנים מהצורך לחזק את אמונתם של העמים התומכים בהתנגדות שהם מגנים על קיומם ומשתתפים בקרב הכולל על אדמת פלסטין. יתרה מזאת, אם ההתנגדות מכוונת אסטרטגית לישות, נטרול המתנחלים תמורת אזרחים מחייב הפגנה של נכונות מלאה לתקוף את המתנחלים כדי למנוע סחיטה נגד ההתנגדות. בתמורה להפרעה זו ולעלות גבוהה, הישות תהיה בסכנת היעלמות. דימונה עלולה להיות ממוקדת בטילים, ולזהם את כל שטח ההתנחלות ולהפוך אותו לבלתי ראוי למגורים. לחלופין, ניתן להפציץ את מבני האמוניה ומתקנים כימיים אחרים, וכתוצאה מכך מעשי טבח מאסיביים. יתר על כן, תקיפה שנייה קלאסית תכלול את כל מלאי הטילים של ציר ההתנגדות לפגוע בנקודות כבידה צבאיות, כלכליות וכימיות בישות. בינתיים, המדינה שמטרתה הפצצה הגרעינית תתאושש מהעלויות ותתחיל לבנות מחדש את הישות הגיאופוליטית והכלכלית שלה, בדומה ליפן לאחר המלחמה.
מבחינה בינלאומית, השימוש בפצצה גרעינית בפעם השנייה בהיסטוריה יזעזע את מערכת הביטחון הבינלאומית ויוביל לכך שמדינות אזוריות יאמצו נשק גרעיני. היא עשויה גם לגרום למעצמות הגרעין המזרחיות להתערב בבניית מערכת גרעינית להרתעה ואיזון באזור. מנקודת מבט גלובלית של דעת הקהל, סצנות של השפעת הפצצה הגרעינית יביאו לבידוד מקיף של הציונים ושל הישות הציונית ברחבי העולם ולתחילתו של מסע עולמי מקיף לחיסול השדולות הציוניות. השימוש בפצצה גרעינית ישראלית מטיל עלויות משמעותיות בצד השני, שכן ניתן להשתמש בה רק באופן טקטי נגד מדינות שכנות. עם זאת, אפילו השימוש בפצצה אסטרטגית לא ישפיע על הנוכחות ההיסטורית, הגיאוגרפית והזהותית של המדינה הממוקדת.
מאידך, התמקדות בנוכחות התנחלויות בפלסטין באמצעות מלחמת טילים מקיפה והרסנית, ולאחריה התערבות צבאית קרקעית בה מעורבים למעלה ממיליון לוחמים, יכולה להיות בעלת השפעה משמעותית. משקיפים סבורים כי הסביבה הציונית, המנהיגים והמתנחלים נעשו מתוחים וכועסים עקב מכת "מבול אל-אקצא", שעלולה לשקף רגישות וחרדה קיצונית בשלב שלאחר המלחמה. במקביל, המשמעת והרתיעה של הכיבוש מהסלמה בחזית לבנון מדגימים את זהירותם כאשר הם מתמודדים עם יכולות הרס משמעותיות בצד השני או מעורבים במלחמה רב-חזיתית המכבידה על משאבי הצבא.
האפשרות האחרונה
האפשרות שאחד מכוחות ציר ההתנגדות, המגוון מבחינה אינטלקטואלית, כיתתית ומשפטית, יחזיק ברגע האחרון נשק גרעיני, או יקבל אותו כדי להגיב לפצצה הציונית, ממדינות כמו: פקיסטן, צפון קוריאה, רוסיה ואפילו סין. כדי למנוע זיהום של פלסטין כולה, ניתן להיעזר בנשק גרעיני טקטי. בהתחשב בכך שהעקירה שהישות מתכוונת להמשיך כתוכנית עבור הגדה המערבית, עזה, ואפילו תושבי 1948, תגביר את האפשרות לפנות להשמדה מקיפה, אם על ידי השגת פצצות גרעיניות טקטיות, ואם על ידי הכוונת דימונה ואמוניה.
זה מה שהופך את הבעלות על פצצה לבלתי מספקת. במקום זאת, בעת השימוש בה, יש צורך לשלוט בפצצות שנמצאות במקומות עוינים או מרכזיים, ושניתן למכור ולהשתמש בהן מסיבות פוליטיות או אסטרטגיות. בין הסיבות שעלולות לדחוף מדינות שונות לספק יכולות גרעיניות מזוינות לציר ההתנגדות: החזרת האיזון הבינלאומי. ובמישור אזורי, ומנע מנאט"ו באופן חד צדדי להשתמש בפצצה בפעם השנייה כדי להפחיד וללא תגובה. תורמים ללגיטימציה של תגובה זו השינוי האדיר בדעת הקהל העולמית והמערבית כלפי הרעיון הציוני, והופעת קולות הקוראים לפירוקו מתוך המבנה המערבי שיצר את הישות.
מול התיאטרון הנורא הזה מתגלה האלטרנטיבה הפוליטית: ניהול מלחמה צבאית נקייה ופנייה לאופציה של משאל עם כללי לפלסטינים בפלסטין ובתפוצות, לרבות יהודים שהיו תושבי פלסטין לפני העלייה המאורגנת בראשית המאה התשע עשרה. משאל עם שיכול להכריע את צורת המערכת הפוליטית הבאה עבור פלסטין, במקום העקירה הכפויה וההרג ההמוני שמתנחלים יכולים להיות נתונים להם בתגובה לשימוש של הישות הישראלית שלהם בנשק ביקוע גרעיני.
סופר: חדר העריכה
