העיתון האמריקני "אטלנטיק" סיכם מאמר שכותרתו "בנימין נתניהו הוא ראש ממשלת ישראל הגרוע ביותר אי פעם" בכך שקבע כי האובססיה של נתניהו לגורלו כמגן ישראל היא סיבה שגרמה נזק משמעותי לארצו. המאמר דן בהרחבה בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, ומעריך את ההיסטוריה הפוליטית שלו. היא טוענת שהצלחתם של מנהיגים צריכה להימדד בביטחון שהם מספקים לאזרחים, ובמקרה של נתניהו, ההיסטוריה תמיד תזכור אותו כמנהיג הגרוע ביותר של ישראל אי פעם, כפי שהעידו אירועי ה-7 באוקטובר.
מעשיו של ראש הממשלה יהיו בצל האינטרסים האישיים שלו ורצונו להישאר בשלטון, תוך התעלמות מטובת ישראל. הדבר ניכר באופן שבו הוא ניגש לקבלת החלטות אסטרטגיות, שכן עתידו הפוליטי הוא גורם מרכזי בחישוביו. אנשיל פפר, הסופר שהוזכר קודם לכן, מותח ביקורת על נתניהו כפוליטיקאי וקובע שהוא התעלה על קודמיו בהכנסת ימניים קיצוניים לממשלה ויצירת תלות בהם. פפר גם מדגיש את ההחלטות הביטחוניות הדלות של נתניהו שהעמידו את המדינה בסיכון קיומי. סופרים רבים, בהם שאול קמחי, ניתחו את דמותו של נתניהו ותיארו אותו כאנוכי. לסנטימנט זה מהדהד פיפר במאמר "אטלנטיק", שמאמין שנתניהו מעדיף באופן עקבי את האינטרסים שלו על פני אלה של ישראל.
ובהקשר אחר, כשדן ברצונו לחזור להיות ראש ממשלה, קובע הכותב כי לשאיפתו של נתניהו הייתה השפעה משמעותית על ישראל. כדי להחזיר לעצמו ולשמור על מעמדו, הוא הקריב את חלוקת השלטון עם הפוליטיקאים הקיצוניים ביותר. לאחר בחירתו מחדש ב-2022, נתניהו אינו מחזיק יותר במרכז השלטון. במקום זאת, הוא יצר חלל, ואיפשר לחור שחור לצרוך את כל האנרגיה הפוליטית בישראל. חולשה זו העניקה לימין הקיצוני ולפונדמנטליסטים דתיים שליטה יוצאת דופן בענייניה של ישראל, בעוד שחלקים אחרים באוכלוסייה נותרו להמשיך במאמצים המתמשכים לשים קץ לשלטונו.
נתניהו מנסה להונות את הציבור הישראלי ולהאריך את התוקפנות כדי להתחמק מהאחריות שבאה לאחר המלחמה. הוא גם מבקש להרחיק את עצמו מכל אשמה בכישלון המלחמה. כשהוא מפגין בגלוי את הזלזול שלו בשלטון החוק, נתניהו מינה קיצונים לעמדות כוח, והפך את עצמו לשבוי שלהם. תוך ניצול חילוקי הדעות המתמשכים בתוך הממשלה, הוא מכניס את עצמו בעקביות לכל החלטה פוליטית, תוך שימוש בסתירות אלו לטובתו. במיוחד בתיק האסירים נוקט נתניהו טקטיקות הטעיה במסגרת ניהול סכסוכים פנימיים, כל זאת במטרה לשפר את תדמיתו מול הציבור הישראלי ולערער את המוניטין של יריביו הפוליטיים. עם זאת, עד כה, הוא לא הצליח במאמציו.
סקרי דעת קהל מראים שרוב הישראלים רוצים שנתניהו יעזוב, אבל הוא דוחה את הקדמת הבחירות עד שהוא מרגיש בטוח שיצליח לנצח. בעוד שלנתניהו יש עדיין בסיס חזק של תמיכה בחברה הישראלית, הגיבוי הזה מתחיל להתנדנד ולנוע לעבר בני גנץ.
המאמר מסכם: "חתירתו של אדם אחד לשלטון הסיטה את ישראל מהתמודדות עם סדרי העדיפויות הדחופים ביותר שלה: האיום האיראני, הסכסוך עם הפלסטינים, הרצון לטפח חברה וכלכלה מערבית בפינה השנויה ביותר במחלוקת של המזרח התיכון, וכן הסתירות הפנימיות בין דמוקרטיה לדת, ההתנגשות בין פוביה שבטית ותקוות לטכנולוגיה מתקדמת, האובססיה של נתניהו לגורלו כמגן ישראל גרמה נזק עצום למדינתו".
סופר: חדר העריכה
