האירועים המתרחשים באזור מביאים לחזית השאיפות והחזיונות של האימאם רוהולה מוסאווי ח'מיני המנוח, הקבועים הללו שהושקו על ידי האימאם לפני עשרות שנים עדיין מהווים כיום התייחסות במאבקי העמים במערב אסיה ובעולם, כסמל ומודל ודרך הישועה, לא רק מכוח השליטים שהוכיחו את כישלונם לנהל את ענייני ארצותיהם. במקום זאת, היהירות האמריקאית היא שהתמידה בהתעללות ובניצול היכולות של עמים אלה ומימנה את "פני הרוע" בעולם, ישראל ", אותם חזיונות שהאמאם פעל לגיבוש במהפכה ששינתה את פני איראן והאזור.
לאחר שהעמים הערביים חוו מודל של מהפכות מוטעות במה שמכונה "האביב הערבי", וסבלו תחת עול של משטרים סמכותניים במשך עשרות שנים, הם החלו לאמץ את חזונו של האמאם ורעיונותיו, במיוחד לאחר שהרפובליקה האסלאמית באיראן כפתה את עצמה על הבמה העולמית, ולוקחים את הזכות לקבוע את גורלה, בחירותיה וזהותה משיניו של "השטן הגדול", כפי שכינה אותו האימאם ח'יני.
אימאם ביסס מערך מושגים ברמות פוליטיות ומהפכניות שונות, החל מאיך להתאים את התנאים הפוליטיים להצתת המהפכה, ועד לתפקיד העיקרי של הנוער בכך, בנוסף להישגים של זכאות זו לבניית מערכת מוסדית בעלת יכולת. הדרך לעבור למערכת חדשה אחרת משרתת את שאיפותיהם של עמים אלה ומייצגת את בחירותיהם הפוליטיות והאידיאולוגיות, ולא את הבחירות שנכפו עליהם, במיוחד את אלה הקשורות בהסכמי הנורמליזציה.
כיום, 32 שנה לאחר עזיבתו של האמאם ח'מיני, והאתגרים שליוו את השנים הללו, ברור שעמי העולם הערבי והאסלאמי רכשו את עמודי התווך הבסיסיים של תנועת הרנסאנס המהפכנית, ובהם:
אנו מסוגלים: הסלוגן הזה, שהושק והוקם בתקיפות על ידי האמאם ח'מיני באיראן, ותוצאותיו הביאו להגעתו של ציר ההתנגדות למה שהוא היום, וליכולת הגוברת שיש לו בכל הרמות, מהעוצמה הצבאית ללכידות פוליטית ואחדות של עמדה, לתיאום ביטחוני ולחילופי תרבות. לא פחות מכך, תמיכתם של עמים זה בזה במסגרת "החובה הקדושה", כך שהם השתלבו באחדות הגורל, המטרות והשתייכות, ואולי המלחמות האחרונות שנלחמו על ידי ציר זה הן ההוכחה הטובה ביותר לכך, ממלחמת 2006 בלבנון ועד מלחמת 2011 בסוריה, ועד לקרב "חרב ירושלים" ברצועת עזה.
האימאם הצליח לעצב את עתידו של אזור זה, כך שלכל עמי העולם יהיה יותר אמון במנהיגי תנועות ההתנגדות הללו מאשר במנהיגיהן, והחל לחשב את גיל "ישראל" הנוקט ב"מגמת ירידה" כפי שהביע האמאם סייד עלי ח'אמנאי.
- אמון ביכולתם של עמים להשתנות: האמאם האמין ביכולתם של עמים להשתנות, אך במודעות ובמודעות שלהם לצורך בכך, בשנת 1963 אמר האמאם שאה פהלווי מבית הספר פיאד בקום: "אם תעשה זאת ותמשיך בדרך זו, אבקש מהעם האיראני לגרש אותך מאיראן." האיש שלא היה לו נשק, ציוד או תמיכה בינלאומית סמך על היכולת, המודעות והיכולות של העם, וכאן הוא מזכיר את תשובתו של האימאם לשאלת השאה שילחם בי: "אלחם בך עם אלה שמשחקים בסמטאות הרחובות".
לפיכך, האימאם, רוח האל, לא היה הנהנה מכעסם של העם ותנועת המחאה שלהם, אלא היה היוצר של תנועה זו, והוא הקים את התאוריה שלו, המבוססת על "אמונה בתפקיד העם בהשגת שינוי זה". לעמים הערביים בפרט, הם לא סיפרו על הרמוניה כזו בין אלה שמגיעים למרכז קבלת ההחלטות לבין שאר העם, שהעמים הערביים הבינו היטב והחלו להסתכל עליה אחרת.
המעמד השולט והשחיתות: ידיעת עמי העולם והעמים הערביים באזור בפרט על אישיותו של האמאם ח'מיני הפכה את מסגרת המודעות לנרחבת יותר לרעיון ההשוואה, בין המודלים השולטים שעושרם אינו פחות ממאות מיליארדי דולרים בחשבונותיהם האישיים, שנלקחו מכספי המדינה ומיכולותיה, לבין מנהיג המהפכה. היא תמיד שאלה אותו שאלות כמו: איך הוא חי? מה היה לו? איזה משכורת הוא שילם? המודעות העמוקה שלו לכך שממשל ועוצמה אינם קשורים לשחיתות, שוחד, עריצות ואי-צדק, אך ייתכן שאדם שהוא סגפן, בעל ידע, מסוגל ומכובד יוכל לקחת את המדינה למקום מבטחים.
שאיפותיו של האימאם רוחאללה ח'מיני נשאו פרי, כך שעמי האזור הם המנצחים בקרבות התודעה והמודעות שנכפו עליהם, למרות האסונות שסבלו עמי מערב אסיה, אך עדיין מצפים ליום שבו יוכלו ליישם את רעיונותיו של האמאם כפי שיושמו על ידי האמאם עצמו. כשם שהרעיונות הללו עשו קפיצת מדרגה אדירה באיראן, והפכו אותה למדינה עצמאית וחזקה, כך גם היום היא מהווה השראה לתנועות השחרור בעולם, וה"מולדת" הערבית מגדירה סוג חדש של מהפכה.
סופר: חדר העריכה
