ישראל טוענת כי תחל בשלב השלישי של המלחמה ברפיח בתחילת חודש אוגוסט הקרוב, לאחר שהצבא הודיע להנהגתו כי אינו מסוגל "להשיג את מטרותיו ולסיים את המערכה ברפיח במהלך השבועות הקרובים". במקביל, משקפת פעילות המתווכים באזור את רצון ישראל לבלום את ההסלמה ו"ליהנות" מתוצאות השלב הזה שבו היא תטען כי תיסוג מרצועת עזה ותותיר את האפשרות לביצוע "פעולות איכותיות", דבר שילווה בהפסקת אש חד-צדדית.
למרות ההאפלה שבה תל אביב מכסה את פרטי השלב, כדי לנצל את הפירושים הרחבים בהיעדר הסכם רשמי פומבי, קיימת בעיה שמעוררת תסיסה בערוצים הדיפלומטיים בכל הבירות המעורבות לגבי אופן השלב הבא בקשר לחזיתות התמיכה.
אמצעי התקשורת העבריים דיווחו בשבועות האחרונים על הכנות צה"ל להיכנס לשלב השלישי של המלחמה לאחר כ-9 חודשים שבהם ביצע השמדת עם מתועדת, לאחר דיונים בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לשר הביטחון יואב גלנט וראשי הפיקוד הדרומי בשב"כ.
לפי ערוץ 12 העברי, השלב השלישי של המלחמה משמעו מעבר מהפצצות כבדות על עזה להפצצות ממוקדות על פי מודיעין. הערוץ הוסיף כי ראשי הצבא ביקשו מהמדרג המדיני זמן נוסף לסיום הפעולות הצבאיות ברפיח בדרום רצועת עזה.
מקורות יודעי דבר מסרו ל"אל-חנדאק" כי "מתווכים הציעו לחזיתות התמיכה, במיוחד לחיזבאללה, הפסקת אש חד-צדדית שתתחיל מהצד הישראלי". המקור הוסיף כי "המתווכים העריכו שהשלב השלישי יכלול נסיגת הכוחות הישראלים מהרצועה, ומכאן לא יהיה שום סיבה -לטענתם- להמשך ההתקפות על החזית הצפונית של פלסטין הכבושה מצד אחד והחזית האדומה מהצד השני בנוסף לחזית העיראקית".
ההצעה הזאת סובלת מכמה ליקויים. ראשית, היא אינה מבטיחה נסיגה מלאה של הכיבוש מכל הרצועה, עם ההתעקשות שהראה הדרג הצבאי והמדיני להישאר בשני צירים - ציר פילדלפי בגבול רצועת עזה-מצרים וציר נצרים שמחלק את הרצועה לשניים בין הצפון לדרום, בנוסף למעבר רפיח. המשמעות היא שהאפשרות לפלישה מחודשת לרצועה עדיין קיימת. בנוסף, המשך הפעולות הצבאיות ה"ממוקדות", על פי המינוח הישראלי, אינו מאפשר את חזרת הפליטים הפלסטינים לאזוריהם בשל הפצצות אפשריות של אזרחים. מצד שני, אימוץ אסטרטגיית "לא הפסקת אש, ולא מלחמה" עשויה להיות המוצא האולטימטיבי לישראל בנסיבות הללו. הפסקת ההתשה של כוחותיה ברצועה וקליטת הזעם בחזית הפנימית נמצאות בראש סדר העדיפויות של נתניהו. עם זאת, התמרון המדיני לרכוש זמן נוסף עד לביקור המתוכנן של נתניהו בקונגרס האמריקאי באמצע החודש הזה גם הוא דורש רגיעה. מצד שני, ניצחון נשיא ארה"ב לשעבר דונלד טראמפ בבחירות הקרובות עשוי לערבב מחדש את הקלפים ולהפעיל מחדש את גל ההסלמה בעקבות האור הירוק שייתן האחרון, ובמצב כזה כל מה שמציעים המתווכים הוא תמרון פוליטי גרידא שלא יעבוד על תנועות ההתנגדות בחזיתות התמיכה.
חוקר במכון הישראלי למחקרי ביטחון לאומי ובמכון מסגב, פרופסור קובי מיכאל, מציין בעניין זה כי "התקפת חיזבאללה על ישראל ב-4 ביולי (כתגובה להתנקשות במפקד יחידת עזיז השהיד מוחמד נאסר) היא חלק מ"דיפלומטיית התנועה" שלו. הוא מוסיף "החיזבאללה מדגיש שוב ושוב שהוא יפסיק את ההתקפות אם ישראל תסכים להפסקת אש, ויגביר אותן אם ישראל תגיב... בצורה כלשהי, ישראל נמצאת בידיו של חיזבאללה".
מיכאל רואה ש"ישראל אינה רוצה להרחיב את המלחמה. עם זאת, אם נשאיר את הדברים כמו שהם, איראן ובעלות בריתה ימשיכו במלחמת ההתשה הזו, בניסיון להתיש את הכוחות הצבאיים של ישראל, הכלכלה, החברה והרוח המורלית". הוא הוסיף "למרבה הצער, הם עושים עבודה נהדרת. אנחנו צריכים לשנות את כללי המשחק, ועדיף לעשות זאת בהקדם האפשרי".
"דיפלומטיית התנועה" מאחדת את תנועות ציר ההתנגדות מבחינת עקרונות קבלת ההחלטות. ביצוע ההתקפות, כולל התזמון שלהן ועוצמתן וכן קביעת התקרות בכל שלב, חשף את מידת התיאום בין מקבלי ההחלטות. זה לא מוגבל לבירות -טהרן, ביירות, בגדד וצנעא- אלא גם לעזה, שבה לא נותק הקשר מאז היום הראשון למלחמה. לכן, מה שקשור לכללי העימות בשלב השלישי של המלחמה הישראלית ברצועה, יהיה החלטה משותפת לגבי הקטנת ההסלמה או אי הקטנתה. אך השאלה מהצד השני נוגעת לאפשרויות העומדות בפני נתניהו, במקרה שהשלב השלישי ייכשל בהקטנת ההסלמה בחזיתות התמיכה. האם הוא יחזור לסיפור של השלב השני שהוא "המלחמה עד להשגת הניצחון וחזרת השבויים?".
