בין תל אביב לאל-חודיידה... איזו תקיפה מסוכנת יותר?

לאחר כ-200 תקיפות אוויריות תימניות, האחרונה שבהן פגעה בעומק האסטרטגי של ישראל, תקפו מטוסי חיל האוויר את העיר אל-חודיידה במתקפה שנראית יותר כ"פעולת תגמול" מאשר "הרחקה". התקיפה, שבחרה לפגוע במיכלי הדלק ובתחנת הכוח, נבעה ממחסור במודיעין של ישראל שהושג מארצות הברית. למעשה, ארצות הברית, שפעלה בתימן במהלך 9 שנות המלחמה, מבינה שתימן הפכה ל"שטח חרוך" מבחינה צבאית, לאחר שנפגעה באלפי גיחות, ושאסטרטגיית "ההגנה הפסיבית" שמרה על יכולות הכוחות המזוינים והניבה הישגים איכותיים שלא הצליחו להיעצר על ידי מערכות ההגנה האווירית של ישראל בשמי תל אביב.

האבק התפזר וחשף את התמונה הראשונית: מל"ט תימני בעלות נמוכה הגיע לשמי תל אביב לאחר מסע של 16 שעות לפי הערכות ישראליות. הוא טס מערבה לכיוון סודן, ואז צפונה לכיוון דרום מצרים, ומשם לסיני, לכיוון מזרח לים התיכון, ולבסוף דרומה למים הטריטוריאליים של פלסטין הכבושה. על פי צה"ל, על אף שתימן רחוקה כ-1800 ק"מ מתל אביב, המסלול שבחרו הכוחות המזוינים התימנים למל"ט "יפו" הגיע ליותר מ-2600 ק"מ. המל"ט הצליח לחדור את מערכות ההגנה המתקדמות ביותר בעולם ולפגוע בעומק האסטרטגי של ישראל, מה שנחשב חציית קו אדום ומעבר לשלב חדש של הסלמה. בתגובה, ישראל ניסתה "להשיג הרתעה" על ידי שליחת עשרות מטוסי F-35 ו-F-15, בפעולה שהדובר הצבאי הישראלי תיאר כ"מורכבת", ותיאר בפרטים את המבצע מרגע ההמראה ועד חזרת הטייסים, לתקוף עיר שכבר הותקפה פעמים רבות בעבר.

העיתון "הארץ" ציין על מבצע זה כי "ישראל לא יכולה להשקיע מאמץ צבאי מתמשך רחוק כל כך. יש להחזיר את המשימה לפיקוד המרכזי של ארה"ב".

הבחירה לפגוע במיכלי דלק לא הייתה אקראית לנוכח היעדר בנק מטרות בעל ערך. ממשלת ישראל הייתה זקוקה לתמונות של אש הפוגעת בתחנה במשך שעות רבות, כסוג של תעמולה להרגעת החזית הפנימית.

צנעא לא צריכה הוכחות רבות לכך שהתקיפה לא שינתה את המשוואות שהושגו. במיוחד כאשר הפעולה שכוונה לאילת התבצעה שעות ספורות לאחר ההפצצה הישראלית. המערכה, שהייתה תמיכה בעזה, הפכה כעת להגנה עצמית ולשמירה על ריבונותה.

במשך שנים גייסו וושינגטון ובעלות הברית שלה משאבים צבאיים, טכנולוגיים ואנושיים כדי להשיב את השליטה בתימן. למען מטרה זו ניסתה וושינגטון, כפי שנחשף על ידי המודיעין של תנועת אנסאר אללה לפני חודשים, לגייס מרגלים להשגת מידע רב ככל האפשר, במיוחד על מנהיגי התנועה. אך התוצאה הייתה שלא הצליחו למצוא מטרות בעלות ערך צבאי, ותימן אינה סביבת גידול לפרויקטים מסוג זה מבחינה היסטורית.

במקביל, התקשורת המערבית בחנה את תוצאות התקיפה הישראלית. ה"ניו יורק טיימס" ציטט גורמים אמריקאים לשעבר שאמרו כי "התקיפות הישראליות לא יגרמו לנזק משמעותי לחות'ים. במקום זאת, התקיפה כנראה תחמיר את הסבל בתימן, שחווה אחת מהמשברים ההומניטריים הקשים בעולם לאחר עשור של מלחמה". קולונל אמריקאי בדימוס בתימן, אדם קלמנטס, ציין כי "מטרת התקיפה פוגעת באזרח התימני הממוצע יותר מאשר ביכולות החות'ים לשגר התקפות על הים האדום או ישראל".

העיתון "ג'רוזלם פוסט" כתב כי "אויבי ישראל נרתעים מפעולות ולא ממילים. אם למילים הייתה עוצמת הרתעה, אז הצפון לא היה נותר תחת מטר טילים יומי מחזבאללה, למרות האיומים הרבים של ישראל נגד חזבאללה בהובלת גלנט".