ציונות ונאציזם בין תפיסה ומעשה

הציונות טוענת שהיהודים היו הקורבנות הראשונים והגדולים ביותר של הנאציזם, וניצלה בעיה זו כדי להקים מדינה יהודית בפלסטין הכבושה, שכן הייתה להם הזכות להחזיר את ציון הקדושה, בהתאם להבטחה אלוהית כביכול שניתנה להם על ידי מלך פלסטין כעם הנבחר של אלוהים על פי מה שמכונה הדוקטרינה המקראית. כיום, הציונות עדיין סוחטת את העולם באמצעות היסטוריה ארוכה של רדיפת יהודים בגולה, שהגיעה לשיאה בשואה, שהייתה מוגזמת ומנוצלת בפרויקט הציוני. אבל מבט מעמיק על המחשבה והמנהגים הציוניים מראה את הדמיון והצטלבות בינם לבין הנאציזם, ואכן הציונות, על הטרור והגזענות שלה, עלתה על כל הרעיונות והמעשים הנאציים. מאמר זה מבקש אפוא לבחון את היסודות המשותפים בין הציונות לנאציזם, ולחשוף את נקודות ההצטלבות ביניהם ברמת המושגים והיישומים, במיוחד משום שהם חולקים את אותו המקור במערב אירופה, הנובע מאותם מקורות אינטלקטואליים, פילוסופיים ואידאולוגיים.

הגדרת הציונות

ההגדרות של הציונות השתנו ונבדלו בהתאם להשקפות השונות שבהן היא מתייחסת, חוקרי הציונות ראו בה תנועת שחרור לעם היהודי, וחוקרים אוהדים את הציונות תיארו אותה כתנועה פוליטית דתית המבקשת לפצות את היהודים על אי-צדק, קיפוח ורדיפה. מלומדים ערבים ומוסלמים המתנגדים לה רואים בה תנועת התנחלות שמטרתה להרוג ולעקור את העם הפלסטיני כדי להקים מדינה יהודית על אדמת פלסטין.

בהתאם לכך, "זוהי תנועה פוליטית יהודית, שצמחה במרכז ומזרח אירופה בסוף המאה התשע-עשרה, וקראה ליהודים להגר לארץ פלסטין, בטענה שזו ארץ האבות והאבות (ארז ישראל), ודחיית השתלבותם של יהודים בחברות אחרות כדי להשתחרר מאנטישמיות ורדיפה שהוטלו עליהם בגולה". (Hazony & Oren, 2007, p. 37).

על מנת לפתור את המחלוקת על הגדרות הציונות, הוא הגדיר אותה (אל-טייב בואצה) במחקר מעמיק ומקיף, שמפריך את ההגדרות הקודמות כ"תנועה שהתפתחה במאה ה-19 כתגובה לבעיות אירופאיות, והשקיעה במורשת התרבותית היהודית ובתמיכה אירופית ובסופו של דבר הקימה מדינה גזענית בפלסטין, המבוססת על הקמתה של מדינה זו על הדיאלקטיקה של פינוי והתיישבות. פינוי הפלסטינים שבבעלותם הקרקע וההתיישבות של היהודים במקומם" (בואצה, 2009).

אבל בהתבסס על ההבנה שלי את המנטליות הציונית והמחקר המעמיק שלי לתוכה, אני יכול לנסח הגדרה פרוצדורלית של הציונות כתנועת טרור מערבית מושחתת, כובשת, חילונית במקורה ומכוונת דתית, תוך שימוש בטקסטים מקראיים, בתורת התלמוד ובמיתולוגיה היהודית המזרחית כדי להחדיר דת. היא רודפת אחר הקפיטליזם הנצלני כגישה כלכלית האוחזת בעולם, ומבוססת על רעיון העליונות היהודית אל מול תסביך הנחיתות ההיסטורי, ורואה בפלשתינה נקודת מוצא לשליטה בעולם, ולהכעיס את כל העמים, הדתות והציוויליזציות. במילה אחת, זוהי אידיאולוגיה אנטי-הומניסטית המבקשת לקום, להשחית ולשלוט על כדור הארץ.

ההגדרה של נאציזם

גזע שהוא הגבוה ביותר יהרוס את הגזעים החלשים, משום שהצורך החיוני גובר על החלשים לפנות מקום לחזקים. האין זה מגוחך לומר שאפשר ללמוד סינית או כושית רק על ידי לימוד גרמנית? זה היה חוזר על עצמו, כי זה היה אומר שגרמנים אמיתיים היו מתערבבים עם הגזעים הנחותים. (התלר  1975, pp. 62-63).

אמירה זו, שצוטטה על ידי היטלר בספרו "מיין קאמפף", מהווה את הבסיס לנאציזם, שבו הוא טוען שהגזע הארי הוא הגזע העליון, וכל הגזעים נתפסים כנחותים מהארים, שיש להם את הזכות להרוג ולשעבד עמים אחרים ולשלוט בעולם. זוהי מהותו של הנאציזם.

הנאציזם היה מונח בשפה האנגלית, שמקורו בשם המקוצר של המפלגה הנאצית הגרמנית، כסמל נגזרת לשונית המתייחס למפלגה זו. אבל במובן של המינוח, "זוהי אידיאולוגיה פוליטית טוטליטרית ימנית קיצונית ומנהגים הקשורים לאדולף היטלר ולמפלגה הנאצית בתקופת גרמניה הנאצית" (פריטשה, 1998, עמ' 54).

הנאציזם הוא דוקטרינה פוליטית, חברתית ואידיאולוגית חד-כיוונית, המבוססת על "בוז לחירויות, דמוקרטיה ליברלית ומערכת פרלמנטרית". היא כוללת דיקטטורה, אנטישמיות, אנטי-קומוניזם, אנטי-סלאבופיסיקה, גזענות מדעית, באתר אוניברסיטת הרווארד, 2003, עמ' 79.

אם הנאציזם הוא תנועת טרור הרסנית, הנוצרת כתגובה לא רציונלית לתבוסתה של גרמניה במלחמת העולם הראשונה ולתנאים הכלכליים והחברתיים המשפילים שנכפו עליה, היא ניצלה את הדת הנוצרית למרות החילוניות שלה כדי למשוך אזרחים גרמנים, כמו גם כדי להלל את ההיסטוריה הגרמנית. היא ביטלה את זכותם של עמים להתקיים, החשיבה אותם נחותים מהגזע הגרמני, וביקשה לשלוט בעולם כדי להרוג, להרוס ולבוז בני אדם.

מבט מהיר על הגדרות הנאציזם עולה בקנה אחד עם הגדרת הציונות, ואף חל עליה בנקודות משותפות רבות. הן גם גזעניות וגם טרוריסטיות, המאמינות שעמים אחרים הם בזויים, מתועבים ולא ראויים לחיים; הן מבוססות על גזענות ועליונות; הן מבקשות לשלוט בעולם ולכפות את האידיאולוגיה האוטוריטרית שלהן; והן מנצלות את הדת למרות היותן תנועות חילוניות בהתפשטות.

עליונותה של הציונות על הנאציזם

אם נתחקה אחר מסלולה ההיסטורי של הציונות העתיקה, היא קדמה לנאציזם באלפי שנים, ואפילו הציונות המודרנית קדמה לנאציזם במאות שנים. המילה "ציון" הופיעה לראשונה בברית הישנה בין 1000 ל-960 לפנה"ס, ותנועת המכבים בין 586 ל-538 לפנה"ס, בעקבות גלות בבל, קראה להחזרת היהודים לציון. במהלך המאה הראשונה לספירה, בין 118 ל-138, תנועת פרקוכיה החלה לדחוק ביהודים להתאסף בפלסטין ולהקים את מדינתם היהודית. לאחר מכן נכנסו היהודים לתרדמת היסטורית במהלך פיזורם, עד לתנועת דוד רובין ושלמה מולך, שביקשו להזמין את יהודי אירופה לשוב לפלסטין ולהקמת ממלכת ישראל (הממד הדוקטרינלי). בין 1604 ל-1657 הניח מנשה בן-ישראל את הגרעין הראשון של התוכניות הציוניות שעוררו השראה לתנועות הציוניות שבאו בעקבותיו, והניח את היסודות הפוליטיים להן, תוך שהוא משכנע את הבורגנות המלכותית הבריטית בהן (הממד הפוליטי). בין 1626 ל-1676 קמה תנועת "ספטאי צבי", ששכנעה יהודים באירופה להתכונן לשוב לפלסטין באמצעות גורמים פסיכולוגיים ורגשיים (ממד פסיכולוגי), ולאחר מותו הגיעה תנועת רוטשילד ומונטוורי בתחילת 1750 עם כוח כלכלי עצום להקים את התנועה האינטלקטואלית הקולוניאלית הקוראת להקמת מדינה יהודית בפלסטין (ממד פיננסי). בשנת 1882 נוסדה התנועה הציונית האלימה לאחר מעשי הטבח ביהודים ברוסיה כדי לסלול את הדרך לנקמה יהודית (הממד ההתנהגותי), ובשנת 1890 הקימה תנועת חביב ציון, בראשות ליאון פינסקר, את "האגודה לסיוע ליצרנים וחקלאים יהודים בסוריה ובפלסטין" כדי להתחיל בהגירה ליישוב ולהחייאת השפה העברית (הממד החברתי). בשנת 1893 החל הוגה הדעות הציוני הגרמני נתן ברנבאום להשתמש במונח "ציונות" בכתביו המדעיים כדי להוות התייחסות אינטלקטואלית לציונים (הממד האינטלקטואלי), ואחרון חביב, תיאודור הרצל קיים את הקונגרס הציוני הבינלאומי הראשון בשנת 1897, שם הוחלט להקים מולדת לאומית ליהודים ולשלוט בעולם החל מכיבוש פלסטין (הממד המעשי).

וכך באמצעות הקורס הכרונולוגי הזה הושלמו כל הממדים: אידיאולוגיים, פוליטיים, פסיכולוגיים, פיננסיים, התנהגותיים ואחרים. יישום חברתי, אינטלקטואלי ומעשי של הציונות. כל זה נלקח על ידי הציונות והמפלגה הנאצית עדיין לא הגיעה לשלטון בגרמניה. מתוך הנרטיב ההיסטורי המהיר הזה, רצינו להוכיח שהציונות הקדימה את הנאציזם בימי קדם, כולל הציונות המודרנית בצורתה הסופית על ידי הרצל. הרעיונות של גזענות, בחירה גזעית ועליונות איכותית, שהם הרעיונות של הנאציזם, פותחו בעבר על ידי הוגים יהודים כמו משה הס, שהניח את היסודות לגזענות היהודית בספרו (רומא וירושלים) בשנת 1862, שבעים שנה לפני הנאציזם, ומרטין פופר, שכתב על שורשי הדם היהודי.

גרמניה הנאצית פיתחה את החוקים הגזעניים, האבולוציוניסטים והאלימים שלה על בסיס רעיונות ציוניים, כאשר מנהיגים נאציים נעצרו לאחר מלחמת העולם השנייה בטענה בפני בית הדין לנירנברג כי הם גזרו חוקים נאציים מרעיונות ציוניים. במהלך משפטו, התאורטיקן הנאצי (יוליוס שטרייכר) הצהיר כי הרעיון של טוהר הגזע ועליונות הגזע הארי, במיוחד אי-ערבוב של דם גרמני עם דם של גזעים אחרים, קיבל השראה מהציונות והיהדות: "חוקים ציונים יהודיים, כמו אי-ערבוב של דם יהודי עם דם של גויים, הם אלה שאימצנו כמודל (חוקי נירנברג). זהו מקורה של היהדות, אשר הודות לחוקי הגזע שלה, הצליחה להחזיק מעמד במשך מאות שנים. התאורטיקן הנאצי (סטריצ'ר), השופט הציוני (חיים כהן), שהיה נשיא בית המשפט העליון של ישראל, אישר את המילים: "האירוניה של הגורל רצתה שהטענות הגזעיות והביולוגיות של הנאצים, ושעמדו מאחורי חוקי נירנברג, יהיו זהות להגדרה של היהדות בישראל". הרעיון של עליונות יהודית היה גם הרבה לפני הרעיון של עליונות נאצית, שבו " הוגים ציוניים אומרים כי הצורך בבית לאומי יהודי עתיק עלה לאחר השבי הבבלי של נבוכדנצר, כמו גם את האמונה של מאמינים יהודים דתיים כי הארץ המובטחת (השם היהודי לארץ פלסטין). ה' נתן אותה לבני ישראל, והמתנה הזאת היא נצחית ובלתי הפיכה" (חול, 2013, עמ' 181). לכן, הציונות קיבלה עדיפות על הנאציזם, ואף נתנה השראה לנאצים בהקמת המערכת הנאצית ובחשיבה וביישום שלה.

הצומת והדמיון בין הציונות לנאציזם

אברהם בורג כתב כי "ישראל היא כמו גרמניה ערב עליית הנאציזם לשלטון, כך שהעם הגרמני היה דוחה לעולם. בישראל יש תחושה של השפלה לאומית גדולה ותבוסה בלתי מוצדקת במלחמות, וכתוצאה מכך המיליטריזם הפך למרכזי בזהות" (בורג, 2006, עמ' 29).

בספרו "הבה ננצח את היטלר", טוען בורג כי ישראל לא ניצחה את הנאציזם בגלל התנהגותה האלימה עם הפלסטינים, אלא השוותה אותה אליה ועסקה בפשעי מלחמה, רצח עם, גזענות ואתנוצנטריות ישראלית. "ישראל היא מדינה צבאית, היא מתדרדרת לכיוון הפשיזם, ומה שישראל מבצעת בשטחים הפלסטיניים הוא פשעי מלחמה" (בורג, 2006, עמ' 31).

אם הוגה דעות ישראלי זה עתר לסכנת התוקפנות הציונית, הוא הזהיר כי היא תשא את סופה של ישראל בדיוק כפי שהסתיימה הנאציזם בשל פעולותיה התוקפניות. יש לציין כי ספרו שואף להתרחק מהמיליטריזציה של החברה הישראלית, מההרג ומהטבח, ולא להשוות בין הציונות לנאציזם, אך אנו מסיקים מספרו דמיון עמוק ביניהם.

בספרו "משפטם של היהודים בתקופות המשתנות", הפילוסוף הנאצי אלפרד רוזנברג הדגיש את המשותף בין הנאציזם לציונות, אשר בדומה לנאציזם, הושפע מהפילוסופיה של הכוח האקסטטי ומהרעיונות הגזעניים, האורגניים והגזעיים הלא רציונליים שעלו באירופה במהלך עליית הפשיזם כדוקטרינה פילוסופית ופוליטית. יתר על כן, הציונות מאמינה בטוהר הגזע והדם היהודי, בידיעה שהיהודים אינם מהווים גזע הומוגני אחד.

ישנן דרכים אחרות שלאורכן זהות הציונות והנאציזם, שכן המשטר הנאצי בוצע על ידי מיליציות טרור כגון: האס-אס, קסדות הפלדה, האס-אס הנאצי וכוחות ההלם הפחידו את העם וחיסלו את כל מתנגדיו של היטלר, ולאחר מכן יצרו את גוף הצבא הגרמני והחלו לפלוש למדינות הגובלות בגרמניה ולהוביל למלחמת העולם השנייה באותה רוח, הישראלים יצרו כנופיות טרור ציוניות כמו הגנה, ארגונה, שטרן, ביטר, פלמ"ח. מעשי הטבח בוצעו נגד הפלסטינים ולאחר מכן "הצבא הישראלי הוקם מאיחוד הקבוצות החמושות הללו, 12 ימים לפני הכרזת מדינת ישראל" (אוסטפלד, 1994, עמ' 104).

צלב הקרס והכוכב הישראלי נבחרו באותו אופן, הם סמלים פגאניים עתיקים, אך מכיוון שהשתמשו בהם בנאציזם ובציונות הם לקחו על עצמם משמעויות גזעיות, לאומיות וטרוריסטיות. "צלב הקרס של הצלב הנאצי מבטא תוקפנות סיבובית ושבירת הרגיל" (קאמי  2010, p. 224), כמו גם "המסמל את הסטייה החברתית המדממת, האנומליה התרבותית והאתנוצנטריזם הגזעי של הגזע הארי. מסלול המדחף המעגלי שלו מסמל הרחבה ושליטה" ( מיזהיר , 2013, p. 64). צורתו של הכוכב הישראלי היא הקרובה ביותר לצלב הקרס, מבחינת חפיפה בקווים, תנועת נתיב הטבעת של המורף וחפיפה בין קליפי הציור. צורתו המעוגלת ומעליו של הכוכב הישראלי משקפים את הסטייה ההיסטורית והאנומליה התרבותית של עם ישראל. חפיפת הקווים מייצגת תוקפנות בוטה ואלימות. צורת המסוק מסמלת שליטה והתרחבות. מרכזיותו של הכוכב מעידה גם על האתנוצנטריות האורגנית של הגזענות הציונית בישראל. הכוכב שהציונים לוקחים כסיסמתם "מדד דוד" אינו קשור כלל לנביא דוד, שכן חוקרים והיסטוריונים מסכימים שלמגן דוד לכאורה אין מקור היסטורי והוא ממקור מסתורי, שכן הם לא מצאו קשר הגיוני להסביר את הקשר שלו לאמונות היהודים. ארכיאולוגים גילו גם את הכוכב הזה חרוט וחרוט בתוך הפירמידות של הפרעונים, שם הוא חוזר לשימושים של קסם. בבבלים, כוכב האשטארי היה סמל לפריון ולחיים, והיהודים לקחו אותו מהם לאחר גלות בבל והוסיפו כמה שינויים. (ראה ספרנו "רעידת אדמה בארץ המובטחת" המשמש בקטגוריה התייחסות.)

אבי ההוגים הציוניים, "אוהד העם", שאימץ דעות חילוניות, הונע על ידי דוקטרינה יהודית בניגוד לרצונו, ואינסטינקטים קוראים לתיאוריות שלו בשמם. "אהד העם" הושפע מלוק, הרברט ספנסר, והתיאוריה הדרוויניסטית, וההשפעה העמוקה יותר הייתה קשורה לניטשה. הוא הציג את התאוריה  "אומה נעלה" המבוססת על כוח ורצון, ונטה לחילוניות וויתור על הדת. אבל אני רואה בבירור ש"אוהד העם" הושפע בעיקר מהאידיאולוגיה הדתית המקראית, ושרעיונותיו והתיאוריות שלו אינם אלא סימולציה של החילוניות של הפילוסופים הנזכרים לעיל, מבלי להיות חילוניים לחלוטין, משום שהיהודי התלמוד המיתי עדיין חי במעמקי נפשו ומפיח חיים במחשבותיו. הוא אידיאולוג ציוני תלמודי מחופש לחילונים. אני אתן את ההוכחה שלי לכך.

התאוריה של "האן" על אומת-העל העליונה, הדורשת הקמת חברות אתנית בעם היהודי, אינה אלא דוקטרינת העם הנבחר, אלא בעלת פנים פילוסופיות עכשוויות. הדיבור שלו על "העצמי הלאומי" הוא ביטוי לאחדות הדתית הסגורה שאיחדה יהודים מכל הסוגים והפכה אותם לקהילה דתית מבודדת בחברות שבהן חיו. הוא דגל ב"מחשבה הלאומית האורגנית" או בתודעה האתנית של היהודים, שאמורה להעמיק את ההבדלים בינם לבין עמים אחרים. זוהי הדגמה חד משמעית של האינסטינקטים התוקפניים שלו ושל חשיבתו הגזענית. מעל לכל, "" ההוגה החילוני קרא להקמת מדינה יהודית בפלסטין כמרכז אורגני לפאלק (עם האתנו) להבעת הזהות היהודית. האם זה לא "חהאם" חזרה לארץ המובטחת? האם זה צירוף מקרים ש"ארתור הרצברג" קרא לו הרב אגנוסטי, אם לא בגלל פנייתו למנועים הדתיים במחשבה על "העם"؟.

אם הציונות מנצלת את הדת היהודית כדי להאשים את הגורם לכיבוש פלסטין באמונה ובתשוקה דתית, כמו גם את הכמורה היהודית שנהנתה מהלאומיות הגזענית של הציונות האתאיסטית, והיחסים ההדדיים ביניהם יצרו מדינה אידאולוגית היברידית, אפשר לתאר אותה כלאומיות דתית, משום שהלאומיות מבוססת על קשרי דם וגזע משותף. אבל ליהודים אין גזע יחיד או דם טהור, הם שייכים לגזעים ולגזעים רבים, כך שאין קשר גנטי בין יהודי הכוזרים, יהודי אירופה, יהודי פלשש אפריקאים ויהודים ערביים. לכן, אין דבר כזה לאומיות יהודית, זוהי קבוצה דתית גזענית הטוענת לטוהר הדם היהודי, ולכן, אם נקבל את השימוש במונח לאומיות יהודית, היא מבוססת על דוקטרינה סגורה ולא על דם או גזע, לא משנה כמה הציונות מנסה להוכיח את טוהר הדם ואת טוהר הגזע היהודי. הוסיפו לכך את המנגנונים הפסיכולוגיים ואת המשחק על האינסטינקטים היהודיים, אשר תרמו להיווצרות קהילה אחת מקבוצות שונות, ומשכו את יהודי העולם מן הגולה על ידי שימוש באנרגיה החיונית של העם היהודי עם הנושא הפסיכולוגי של מושג הארץ המובטחת.

המחקר הפסיכולוגי של הציונות דורש מחקר ארוך ומפורט, שאינו תחום העיסוק שלו כיום. אבל יש לציין שהנאציזם פעל כמו ציונות, תוך שימוש בדת כדי לשמש לפרויקט הנאצי. למרות המטריאליזם האתיאיסטי של ההנהגה הנאצית, שהאמינה בדארוויניזם ובנכיזם, השתמשו במושגים דתיים כדי להפיץ רעיונות נאציים ולאחד את העם הגרמני סביבם, שם התעמולה הנאצית קידמה את היטלר, כאשר הוא חי כילד במנזר, הגיע אליו התגלות האומרת לו שהגורל בחר בו כדי להציל את גרמניה. ישו קיבל השראה מסיסמת צלב הקרס, כך שלא הוקמה בגרמניה שום תנועה דתית נגד הנאציזם, אך הכנסיות הגרמניות תמכו במיזם הלאומני שלו. הנאציזם גם ניצל סיסמאות דתיות אסלאמיות כדי לנצח מוסלמים וערבים במלחמותיו. הציונות לא רק ניצלה את הדת היהודית, אלא גם ניצלה את הדת הנוצרית וייסדה את הציונות הנוצרית, כמו גם את הציונות האסלאמית, והפכה ממשלות נוצריות ומוסלמיות רבות לבעלות בריתה.

ניתוח פסיכולוגי של הציונות הנאצית

האליטות היהודיות – מנהיגי התנועה הציונית או מייסדי המדינה היהודית ומנהיגיה הפוליטיים של ישראל – לא הפכו את המיתוסים והחידושים הדתיים לתירוצים שלהם להטעות ולהטעות את העם כדי להשיג את מטרותיהם ויעדיהם. הם עצמם מאמינים במושגים האלה ומאמינים בהם בצורה החזקה ביותר, הנה מהות הפרדוקס, שכן "תיאודור הרצל", האב הרוחני ומייסד הציונות העולמית, החל את חייו כסופר ועיתונאי חילוני הקורא ליהודים לחילון ולהתנער מהמיתוסים, אך עד מהרה הוא נסוג לאחור והפך לאחד המניעים החזקים ביותר של דוגמות ואינסטינקטים יהודיים. הוא יצר "תנועה פוליטית קולוניאלית שהעניקה ליהודים מעמד של לאומיות ומוצא אתני, קראה לפתרון הבעיה היהודית, התנגדה לשילוב יהודים בארצות מוצאם, והניעה אותם להגר לפלסטין בטענה שיש להם זכויות היסטוריות ודתיות" (מגדי , 2008, p. 11). זה, אם בכלל, מראה את העומק והיעילות של המנוע האידיאולוגי, שהומרץ וחודד על ידי האינסטינקטים המקוריים והדוקטרינה הדתית בזיכרון הקולקטיבי הלא-מודע וההיסטורי של היהודים, שחיו דרך תסביך הדיכוי וחוסר השלמות, ויצרו בתודעתם הקולקטיבית את הרצון לנקום את כל העמים.

"מאז ההיסטוריה העתיקה, העולם לא הבין אותנו נכון. התשוקה לסולידריות, שלעתים קרובות נגנו בה, נרקבה באותו הזמן שבו אנו נתונים לאנטישמיות. האנטישמיות סייעה לחזק אותה שוב, וחזרנו לביתנו (הגטו) כי הציונות היא חזרה לחיים היהודיים לפני שהיא חוזרת לארץ ישראל. אנחנו, הילדים שחזרו, מוצאים הרבה מה להתיישר תחת קורת גג אבותינו, כי רבים מאחינו ירדו לתחתית האומללות" (הרצל, 1897). זהו קטע מתוך השיח הפוליטי המשולב של הרצל, שנחשב לאבן הבניין הראשונה והיסודית של המדינה היהודית. כעת אנו יכולים להסיק את התוכן החברתי, את האופי ההיסטורי, את המסגרת התרבותית, את הכיוון הפוליטי ואת האוריינטציה האידיאולוגית שבפסקה זו. אבל התוכן האינסטינקטיבי הבסיסי נשאר קשה להסיק ולבחון, מה שמחייב חיפוש מאחורי הרעיונות האלה וניתוח הסמליות והחשיבות הפסיכולוגית שלהם.

התוכן החברתי של פסקה זו בנאומו של הרצל משתקף ב"תשוקה לסולידריות" עליה דיבר, שכן היא משקפת את טבעו של העם הזה, שלא התאים לעמים אחרים וחולם להתאחד כעם הנבחר. ההיבט החברתי משתקף גם באוצר המילים של "תוכחה ועוינות" שחווים יהודים בתפוצות, המשקף חוסר יציבות וחרדה קיומית. האופי ההיסטורי בא לידי ביטוי במילים כמו "היסטוריה עמוקה, חזרה לאדמה, גג אבות" וזה ברור. בעוד שאנו רואים את המסגרת התרבותית כברורה בביטויים כגון "אנטישמיות, גטאות, אנחנו בנים ואחים", אשר מצביעים על תרבותו של העם הזה או על היבט כלשהו שלו, כגון רעיונותיהם על מושג האנטישמיות וקראו לעצמם ילדי סבים רבא המבטיחים להם אחווה גזעית בתוך העם הנבחר. אולם הכיוון הפוליטי בקטע זה הוא פרויקט "השיבה לארץ המובטחת" והקמת המדינה ובנייתה, כמו גם רעיון אנשי הגטו. בנוסף לאוריינטציה הדוקטרינרית המתגלמת במילים כמו "ציונות, ארץ ישראל, חזרה לארץ וגג אבותינו", הציונות מיוחסת להר ציון הקדוש בירושלים והארץ היהודית היא הארץ המובטחת כאמונה דתית, והחזרה אליה היא ההבטחה של ה' לעמו הנבחר. קריאה למדינה יהודית (ביחס לדת היהודית), קריאה לה מדינת ישראל (על שם נביאם) והנחת הכוכב במרכז הדגל (כביכול מגן דוד), כל אלה מעידים על המידה שבה הגורם האידיאולוגי השפיע על הקמתה של מדינה זו. שאלות אלה הן ברורות מאליהן ואנו מסכימים עליהן ללא דיון, ויכוח או שאלה, אך התוכן האינסטינקטיבי הבסיסי אינו גלוי לעין, אלא מוסתר ודורש מאמץ לגלות.

למעשה, הסעיף הקודם של נאומו של הרצל מצייר דיוקן פסיכולוגי סמלי של היהודים, עם קווים ורקעים אינסטינקטיביים חבויים ונסתרים הדורשים פירוק והרכבה מחדש של הסמלים בהתאם לדינמיקה של העבודה הפסיכולוגית, ניתוח משמעותם וממדיהם, והכרה בקשר ביניהם לבין האינסטינקטים היהודיים. המונח "היסטוריה עמוקה" המשמש בשיח מרמז על סמל ג'ואני עמוק הקשור לזיכרון השושלתי של היהודים, ובמיוחד התודעה הקולקטיבית שלהם. הביטוי "רגש סולידריות" מכיל את האינסטינקט של התאספות ואיחוד, ומציין את המוטיבציה של העם הזה להיות עקבי עם המניעים שלהם ולעסוק בחברה מאוחדת המייצגת את הקבוצה המופשטת, הסמלית, האימהית. וגם ג'ים

כך פירקנו את תוכנו של פסקה דיסקורסיבית זו של הרצל, חשפנו את הקונוטציות של סמליה האקספרסיביים, והעדפנו וקישרנו אותו למוצאו האינסטינקטיבי. יש לנסח אותה מחדש בתרגום לשפה פסיכולוגית, והיא אומרת: "במעמקי הזיכרון הקדמון של התודעה הקולקטיבית שלנו אנו נושאים את הזיכרון והרגשות של דיכוי ודחייה על ידי העולם. האינסטינקט המתלכד של עמנו הנבחר, שלגביו לעתים קרובות היינו נתונים לתוקפנותם של עמים אחרים, נרקב ונחלש באותו הזמן שבו היינו נתונים לאפליה גזעית דתית ואתנית. אנטישמיות זו היא כוח של האינסטינקט שלנו להתכנסות, והיא הפעילה בנו את הצרכים של ביטחון קיומי, יציבות, מימוש העצמי הנבחר שלנו ושיקום השיקול התרבותי שלנו. האינסטינקטים ההרסניים והתוקפניים שלנו יצאו להשיג נקמה קיומית ונקמה אידיאולוגית נגד עמים אחרים. האינסטינקט של הישרדות וחיים (ארוס), המבוסס על הדינמיקה של החיים הפסיכולוגיים שלנו, ידחוף אותנו למולדת שלנו, שם החיבוק הקיומי של העם הנבחר שלנו יהיה לאחר העקירה שלהם. האינסטינקט האנושי שלנו יבטיח את הבדלה ועליונות המין שלנו על פני אחרים, כך שנחזור לארץ המובטחת (האם) שניתנה לנו על ידי יָהוּווּ (האב המטאפיזי הגבוה), המונעת על ידי העיקרון של חיפוש אחר הנאה ועקרון ההימנעות מכאב. זה מבטיח שנפעיל את הדחפים הסמכותניים והתוקפניים שלנו ואת הנטיות שלנו לשליטה ועליונות כדי לפצות על המחסור ההיסטורי שלנו".

זהו התרגום הפסיכולוגי של הפיסקה הרטורית של הרצל, האינסטינקטים הפסיכולוגיים הציוניים הם החומר החבוי מאחורי המבנה הנפשי של השיח הפוליטי, המסומל במילים, באוצר מילים, ברעיונות ובאמונות, אך התהליכים האינסטינקטיביים נוכחים במחשבה הפוליטית הזו. יש לציין כי המניעים הפסיכולוגיים והמנגנונים של הציונות דומים לאלה של הנאציזם, שכן הם מבוססים על אינסטינקטים הרסניים אגרסיביים, נקמה, ביטול הזולת וקשר העליונות. הנאציזם היא בת הציונות, שממנה ירשה את כל התכונות, התכונות, הרעיונות, האידיאולוגיה והמטרות.

מסקנה

הציונות והנאציזם דומים ולעתים אף זהים, אך הציונות עקפה בהרבה את הנאציזם בביצוע פשעים וטרור. הנאציזם נסוג ולא הרחיק והשמיד עם כדי לייחס לו את אדמתו, כפי שעשתה הציונות, והפשעים הנוראים המאפיינים את הטרור הציוני מהווים מקרה ייחודי בהיסטוריה של הטרור והרצח. הגיאוגרפים הגזלנים בפלסטין הכבושה (התנחלויות) בנויים על קברי אחים נגד בעלי האדמות הפלסטינים, מאז 1948 ביצעו הכנופיות הציוניות את מעשי הטבח הנתעבים ביותר של עקירה, הרג, עינוי ואונס של נשים, שפיכת דם של ילדים וגניבת בתים ורכוש פלסטינים. כך למשל, המשטר הציוני נקט באמצעים להריגת אנשי הכפר "טנטורה" וקבר אותם בקבר אחים, והקים על גבי גופם עמדת תיירות. הציונים ביצעו גם מעשי זוועה ב"דיר יאסין", שם הביאו נשים הרות והימרו על מין העוברים, ולאחר מכן עם מאות שנים של קיבותיהם בחיים כדי לראות את מין העובר, בנוסף לאלפי התקפות ומעשי טבח על פלסטינים, לבנונים, סורים ומצרים. עד היום הם ממשיכים לבצע תוקפנות, רצח, מעצר ורצח עם.

לכן, אנו ניצבים בפני מערכת אידיאולוגית ציונית בעלת אידיאולוגיה מסוכנת על המערכת האנושית בכלל, עם היברידי המשחית את הארץ, ומניע מלחמות ומאבקים ברחבי העולם כדי להזין את האינסטינקטים ההרסניים התוקפניים שלו ולהשיג את מטרותיו הקיומיות על דם של אחרים. זו הסיבה שאינסטינקטים הופכים לעמוד הלא מודע ולמוט הלא מודע של הפוליטיקה הישראלית, אשר הולידה צורות מדאיגות של סכסוך בתוך המזרח התיכון. ציר ההתנגדות בא לכפות משוואות חדשות על ישות אינסטינקטיבית זו, והסכסוך הפוליטי בינה לבין הציונים הפך לקונפליקט בין הנטיות האנושיות הבונות של ההתנגדות לבין האינסטינקטים האנושיים ההרסניים של הציונים. סכסוכים דתיים, תרבותיים, היסטוריים, חברתיים, פסיכולוגיים ותרבותיים התגברו אף הם.

לסיכום, אנו מסיקים שהציונות, כפי שהצטרפה לנאציזם בגידולו, מחשבתו והתנהגותו, תשתתף במותה, בהשמדתה ובהכחדתה, משום שהיא תנועה לא רציונלית, תנועה המנוגדת למהלך ההיסטוריה ולחוקי הטבע. הקהילה היהודית "שומרת על קיומה כיחידה חברתית, סגידה ואידיאולוגית בלעדית, אשר קשה אז ללכת בנתיב ההתפתחות, ונוטה להיות מוגנת על ידי לאומנות פזיזה אך בה בעת חסרת אונים, מכוח אופיה הדתי הפרימיטיבי" (קרם 1977, p. 89). כיום, הקהילה הציונית סובלת מאי-ודאות, שכן פעולת ההתנגדות הובילה להתנתקות האנרגיה החיונית של הקהילה היהודית מאזור האמונה של הארץ המובטחת, אשר איבדה את אופייה הדתי המקודש בשל הפיכתה לארץ לא בטוחה, ובכך עוררה את הבהלה הקיומית של הציונים, והם חיים במצב של חרדה קיומית. מצבם הפסיכולוגי של יהודי ישראל נעשה דומה למצבם הפסיכולוגי בתקופת גלות בבל, וכך הם ימצאו את השיבה לתפוצות באירופה כפתרון קיומי סופי למשבר הקיומי שלהם.